בני אלמוות- פרק שישי.

קמתי מהמיטה והתקדמתי אל המקלחת צחצחתי את שיניי. העברתי פס ירוק מתחת לעיניי חזרתי אל החדר שלי נעלתי את הנעליים שלי הנחתי את התיק שלי על הגב וירדתי במהירות במדרגות. לקחתי את המפתחות של המכונית שלי מהשידה והתקדמתי אל הדלת. "קרוליין!" אלינה צעקה מאחורי "לאן את הולכת כל כך מוקדם?" שאלה בעייפות "אל בראד", "טוב, תיהני." אמרה והניחה על לשונה כדור נגד כאב ראש ובלעה אותו עם מעט מים. יצאתי מהבית ונעלתי אחרי. ניגשתי אל המכונית ופתחתי אותה, התיישבתי במושב הנהג והשלכתי את התיק שלי למושב האחורי. התנעתי את המכונית והחלתי לנסוע במהירות אל עבר הבית של בראד. החניתי את המכונית לצד הבית וחיכיתי שיצא. הוא יצא מוקדם כדי לתפוס אוטובוס, הבטתי על פניו. הוא הביט בי מופתע. פתחתי את החלון "אתה בא?" שאלתי בחיוך, הוא חשב לרגע והתקרב אל המכונית הוא נכנס והתיישב לידי. נעלתי את המכונית מבפנים שלא תהיה לו אפשרות לצאת, הוא הביט בי כלא מבין. "עד שאנחנו לא מסדרים את ההדורים בנינו אתה לא הולך!" אמרתי לו בחיוך גדול. הוא פיהק "לפחות תיסעי לאיזה בית קפה." מלמל וחגר את החגורה שלו. לאחר נסיעה קצרה הגענו אל בית קפה קטן, פתחתי את הדלתות וניגשתי אל המושב האחורי הוצאתי משם את התיק שלי והתקדמתי איתו אל עבר בית הקפה. נכנסו והתיישבו על שתי הספות הכי מבודדות. "אז על מה רצית לדבר?" הוא שאל בעודו קורא את התפריט, "אחרי שנזמין תדע," מלמלתי. "את רוצה ארוחת בוקר זוגית?" הוא שאל בחיוך, קראתי מה כלול באותה ארוחה והנהנתי לחיוב. המלצרית הגיעה ולקחה את הזמנה. "מה רצית?" הוא שאל, "אתה כועס עלי," החלתי לומר אבל הוא קטע אותי "אני לא כועס עלייך, אני מאוכזב ממך." רציתי לענות לו אבל המלצרית החלה לערוך את השולחן, היא עברה אל זוג אחר ולקחה ממנו את ההזמנה. "למה אתה מאוכזב ממני?" שאלתי. "לוק," החל לומר "מה איתו?" שאלתי. "אתם זוג?", "אני והוא?" שאלתי כלא מבינה. "כן את והוא, אתם כל הזמן מסתודדים." "אבל אנחנו לא זוג, אנחנו סתם ידידים טובים" אמרתי מדגישה את ה'סתם'. "ידידים טובים?" שאל נעלב " אתה יודע שאני אוהבת אותך הכי בעולם!" צעקתי לו. כל האנשים שישבו במסעדה הביטו בנו, הנחתי את ראשי על ידי ויכולתי להרגיש שלחיי נצבעות באדום. הוא נשען על המשענת בכיסא והתרווח בכיסא. "אתה עדיין לא ענית לי…" מלמלתי "על מה?" הוא שאל "למה אתה מאוכזב ממני?" , "אני אמרתי דבר כזה?" הוא שאל מופתע "כן אתה אמרת!" צעקתי. "לא זכור לי שאמרתי…" מלמל והוסיף "הזיכרון שלי נהרס מיום ליום". "אתה מזדקן." אמרתי בחיוך גדול.
***
ראיין סרק את השולחנות והביט במיילין, היא הביטה בו בעודה לוגמת מהבקבוק. "ידוע לך למה קרוליין ובראד לא הגיעו היום?" הוא שאל, היא הנהנה לשלילה, סגרה את הבקבוק והניחה אותו על השולחן. היא סרקה את ראיין, מביטה על שרירו שבלטו מבעד לחולצת הטריקו השחורה שלו הרימה את ראשה והביטה בעיניו, הן מדהימות חשבה. מיילין הביטה בשערו השחור, הוא הקסים אותה. "הם היו פעם ביחד?" שאל "מי?" היא שאלה לא מסירה את עיניה מעיניו. "בראד וקרוליין, הם היו פעם ביחד?" שאל. "הוא כמו האח הגדול שלה!" צעקה "אין סיכוי שהם אפילו יחשבו להיות זוג." סיכמה בקצרה. "ואת, אין לך אף אחד?" ראיין שאל, מיילין יכלה להרגיש שלחייה נצבעות באדום. "יפה לך שאת מסמיקה," אמר מחייך אליה. "אף פעם לא היה לי קשר רציני." אמרה מתעלמת ממה שראיין אמר לפני מספר שניות. חיוכה ירד מפניה, דבר שקורה לעיתים נדירות. "בכלל?" שאל. "לא." ענתה בקצרה, היה לה קשר רציני אבל היא החליטה להסתיר זאת ממנו. "איפה ויקטוריה?" שאלה, מעבירה נושא. "עם לוק," ענה לה, מיילין הביטה מופתעת בראיין "אין מצב, קרוליין תהרוג אותה…-" אמרה ובחרה לא להמשיך את המשפט "למה?" שאל בהתעניינות "קורה משהו בין קרוליין ללוק?". היא לא ענתה לו, היא לא ידעה אם זה באמת נכון. "אני לא יודעת," החלה לומר "הקשר ביני לבין קרוליין לא כמו שהיה פעם." מלמלה. ראיין הביט בה "אני יודע." אמר והעביר את ידו בשערו הקצר "אבל אל תדאגי, הכל יחזור לקדמותו." אמר לה בחיוך וקרץ לה.
***
"את בטוחה שזה שווה?" בראד שאל בעודו מחליף את השיר שהתנגן ברדיו. "אם לא היינו בשיעורים הראשונים עדיף כבר לא לבוא לשאר היום" אמר מפהק. "תגיד פשוט שאתה עייף," אמרתי והחלתי לנסוע אל עבר הים "לאן את נוסעת?" שאל "לים" עניתי לו בחיוך " שמעת איזו סופה מתקרבת?" שאל "אל תדאג, נברח משם לפני שהסופה תתחיל." אמרתי קורצת לו. החניתי את המכונית ויצאתי ממנה "חייבים לסדר פה חנייה נורמלית." רטנתי והבטתי באבנים שמקיפות את המכונית שלי. "עזבי את זה עכשיו." אמר ושילב את ידי בידו, הוא התקרב איתי על חוף הים והתיישב על שפת הים הוא חלץ את נעליו ואפשר לגלים הקטנים ללטף את רגליו, חלצתי מיד אחריו את המגפיים שלי והנחתי את רגליי במים. "בראד," נשמעה קריאה מאחורינו, בראד סובב את ראשו וקם מן החול. היא ניגש אל האדם שקרא לו, הם החליפו כמה מילים. לא הבטתי באותו אדם שיחקתי בחול הרטוב שהיה לפני, "קרו," שמעתי קול מוכר סובבתי את ראשי אל צד שמאל שלי, זו הייתה אמבר. החברה הכי טובה של פול. למרות כל הבחורות שיכלו להיות לפול הוא בחר בה, הם ניהלו מערכת יחסים אחת אבל היא כשלה, למרות זאת הם לא נתנו לחברות שלהם להיהרס. היא נשקה לי על הלחי "מה נשמע?" שאלה בחיוך "בסדר," עניתי לה בחיוך. אני מחבבת את אמבר, לא פעם ניהלנו שיחה ואפילו היינו חברות טובות אבל העובדה שהיא ופול חברים טובים הרסה הכל. "מה שלומך?" פול שאל והתיישב לידי "יכול להיות יותר טוב," סיננתי והסתובבתי אל אמבר "מה יש לה?" פול שאל את בראד. "היא לא הכי מחבבת אותך.", "אין סיכוי שלא!" פול אמר וסובב אותי אליו, הוא תפס את פניי ונשק על שפתיי הוא החדיר את לשונו אל הפה שלי. התרחקתי ממנו במהירות וסטרתי לו בחוזקה "מה עובר עלייך?!" צעקתי והתרוממתי מהחול, ניגבתי את שפתיי והוצאתי מהכיס האחורי שלי חבילת מסטיקים. הנחתי שניים בתוך הפה שלי ולעסתי אותם. התיישבתי בצד השני של אמבר. "מה יש לו?!" צעקתי. "עזבי, מטומטם. האגו שלו עולה על הכל. הוא לא יכול לחיות עם זה שיש בת שלא נופלת בקסם שלו." מלמלה, הוא הכניס את מרפקו בצלעותיה והיא דחפה אותו לכיוון של בראד. "תזהרי קצת!" צעק לה, היא התעלמה ממנו וחייכה אלי. "אבל את לא נופלת בקסמו והוא מוותר לך," אמרתי. "כי הסברתי לו מספר פעמים שאני והוא זה לא הולך ביחד, ושעדיף שהוא ילך אל חברותיו ויעזוב אותי לנפשי." אמרה בחיוך גדול. "חבל שאני לא יכולה להסביר לו את זה," מלמלתי "למה?" פול שאל "כי אתה שוב תנסה לנשק אותה!" אמבר צעקה ודחפה אותו שוב לכיוון של בראד, בתגובה בראד קם ונעמד מאחורי. "היא משוגעת," לחש "אני לא מבין איך פול מצליח להסתדר איתה."

מקווה שאהבתם… ♥