בית הספר לגיבורי ורשעי על-3

יופי, פשוט נהדר, לא יכול להיות יותר טוב, כן, מה אני אומר, פשוט נפלא.
יופי לי. עכשיו לא רק שאני צריכה להיות עם תהל, יש לי גם את דארק על הראש, ולהפריד בין לייט וריין,והקורס המורחב בהיסטורית גיבורי העל, והקורס באנטומית גיבורי העל, והשיעורים הרגילים האחרים, ועכשיו לא כמו פעם אלא עם רשעי העל!
ומה אני רואה עכשיו. ריין ולייט הולכים זה על יד זה ונתקלים אחד בשני "בטעות". אני נכנסת! ואני מתכוונת במובן המילולי של המילה הופעתי ביניהם ומנעתי מהם להיות קרובים אחד לשני.
"סליחה ריין אבל לא כשאני חיה" אמרתי ולקחתי את לייט.
"למה את עושה את זה?! את לא מכירה אותו בכלל! את לא אמא שלי אז תני לי לעשות מה שאני רוצה לעשות ולא מה שאת חושבת לנכון!" לייט צעקה, עזבה את ידי וחזרה לעמוד ליד ריין עם פנים כעוסות.
אני לא מאמינה! היא לא מבינה שאני עושה את זה בשבילה?!
הרגשתי מישהו מחזיק בידי ואז כבר לא הייתי במגרש אלא בתוך חדר כלשהו.
"מה לעז" לפני שהספקתי לומר את זה האור נדלק ומולי עמד המורה להיסטורית גיבורי העל מורי.
"מה לעזאזל קורה פה מורי!" צעקתי עליו, וכן אנחנו קוראים למורים בשמם הפרטי ולא מר ג'ונסון וגברת פיטרסון.
"נעים לראות גם אותך פלר" אמר רגוע כתמיד "רציתי לשוחח איתך במקום שבה אנחנו לא נתונים למעקב" המשיך למרות התנגדותי המובהקת.
"וכאן? בארון הציוד הצפוף והקטן הזה?" אמרתי לנוכח הפומפוט וכלי הניקוי שהיו בחדר.
"אוי אני מצטער" מיהר ופתח בכף ידו דלת שלא ראיתי לפני זה "עקבי אחרי" הוא נכנס לדלת ואני אחריו.
בפנים נגלתה ספריה ומעבדה ענקית, ספרים שלא נראו כבר אלפי שנים כמו "דרקולה הסיפור האמיתי", ו"אלברט איינשטיין עץ משפחה" פשוט שכבו על השולחן כלא חשובים.
"אני לא מאמינה מורי! מה זה המקום הזה! זה מדהים!" אמרתי נלהבת, שכחתי לגמרי שאנחנו פה בגלל משהו רציני.
"זאת ספרייה ומעבדה של גדולי ההיסטוריונים והמדענים, היא נמצאת פה כבר מאות שנים. אבל עכשיו נעבור לנושא הרציני" אמר מורי וליטף את זקנו הקטן. "כמו שראית השנה את תלמדי יחד עם רשעי העל" המשיך.
"כן שמתי לב" זעפתי אך הוא התעלם.
"זה לא הכל. המנהלת לא תעשה משהו בלי סיבה. ואני יודע מה הסיבה והיא ממש לא מוצאת חן בעיני. המנהלת עושה זאת מפני שטיילין חזרה"