בית הכשפים
"היא אפילו לא אמיתית!" צועקת אשלין במורד המסדרון. כולם הביטו בה לרגע, שחכו הכל, זרקו את הנשק ופשוט הביטו בה. "היא… היא בובה. היא רובוט. היא מופעלת על ידיי בן. היא לא באמת חיה" מסבירה אשלין בזהירות ומתקרבת לחבורת הברברית הכועסת. הבובה הסתכלה עליה. "אני… אני אמיתית" היא אומרת וצועדת שלושה צעדים קדימה. "לא… את בסך הכל חתיכת ברזל. ואני יודעת את זה" אומרת אשלין בקול רגוע. הבובה התחילה לבכות. "בן אח שלי. לא אבא שלי!" צועקת הרובוטית, נדחקת לפינה. היא מזיזה את הראש מצד לצד בתנועות פזיזותץ העיניים שלה הופכות אלדומות לאט לאט, צעד אחרי צעד. "היי, את בסדר?" שואל בעדינות אריק. הוא התקרב בזהירות. "תתרחק…. אני מציעה לך להתרחק" מגיחה מהצללים לין. היא היתה גבוה ובעלת שיער אדמוני. אריק הביט בה. היא לבשה גלימה כחולה וארוכה. היא הפכה למאסטרית. "אה… כן עוד רממותה" משיב הריק רועד ומתרחק. "אז מה יש לנו כאן?" אומרת ומתקרבת לרובוטית לין.
5 תגובות ממשיכה <:
תגובות (7)
אם אני כותבת 5 תגובות אז את ממשיכה?
שלום
עכגעכגע
גזבדAד
עכקדעארגהכ
סיפור טוב וכתבתי לך חמש תגובות אז תמשיכי
ומצטערת על החפירות שלי