בזמן שאחרי: הקדמה (STAR WARS)

זה היה באנדור. גמרנו את המלחמה. בדיוק חזרתי משריפת הגופה של אבא. ליאה חיבקה אותי, האן טפח לי על השכם, טריפיאו בירך אותי. אבל הדבר המשמח ביותר שהיה שם, היו שלוש רוחות שהביטו בי מהצד. לאחתשיער שיבה, לשני גוף קצר ויקור, ולשלישי עיניים כחולות בוהות. אבא. כמובן שנשארנו באנדור באותו הלילה, וכמובן שאבא, בן ויודה הלכו. טוב. אבא נשאר. הוא הביט בכוכבים בשקט, דמעות נוצצות בעיניו, וחיוך רוטט על פניו. הדמעות היו דמעות אושר. כשהתקרבתי שמעתי מלמולים. "הכל בסדר יקירתי. זה נגמר. חזרתי אלייך…" הבטתי בו, בניסיון לעשות כמה שפחות רעש. האמת, שלא עשיתי אף קול. אבל מה נעשה? אבא הוא בן האדם החזק ביותר עם הכוח ביקום כולו. "ציפיתי לך." הוא אמר בשקט. שתקתי. "אני לא אוכל אותך. אני בצד הטוב, ואני לא ממש נהנה מארוחות אם הן לא עם אמך. תתקרב." נעמדתי לידו עכשיו. הוא הביט בי וחייך. "אתה דומה למשפחה שלך. אתה סקיווקר אמיתי." עכשיו הוא כבר די עצבן אותי. הוא ניחן בדיבור המעצבן הזה של אבירי ג'דיי. מדבר מלא ומעט בו בזמן. התחלתי שיחה. "איך אתה לא עצוב?!" שאלתי בצעקה. הוא הביט בי, ושאל ברכות: "מה?" עכשיו הוא כבר ממש עצבן אותי. "אתה יודע למה אני מתכוון! איבדת את הכל! את המשפחה, את החברים, את החיים!" הבטתי בו מעוצבן. אבל הוא, הוא רק הביט בי ברכות. מחייך. הבטתי בו בחזרה, עד שהחיוך שלו נדם. "תראה. מה אני צריך? לאחותך יש בן זוג, לך יש אהדה, אני רואה את המקום שהגנתי עליו פורח, אז מה אני עוד צריך?" ענה. "ורק שתדע, אני גאה בך." הוא הביט בי לעוד מעט זמן, ואז חזר להביט בכוכבים. "גם אמא שלך גאה בך. גאה בשנינו…"

מאז, אבא לא נראה כמעט. הוא לפעמים היה מופיע ביחד עם בן, בשביל לאמר שלום, לשמח, ולצחוק, אבל חוץ מזה, כמעט ולא. בן אומר שהוא "נוטר טינה" בגלל אמא, וכל הסיפור, אבל אני לא בטוח. הלא- זה אבא. האחד שהשובבות פרצה מאוזניו, האחד שאיבד את יד ימינו יותר מפעם אחת, האחד שנהנה מכל רגע במלחמה. ולמרות זו, אולי בן צודק. אולי אבא לא עובד על אף אחד. אולי אבא באמת עצוב. באמת קורע את הלב. באמת מביט בשמים וחושב על אמא. כנראה. גם ליאה אומרת שאבא מתגעגע, אבל אני חושב שהחיוך כובש הלבבות שהוא מעלה על פניו כל פעם שהוא פוגש אותנו, מורה על שמחה. גם אם במלחמה, פניו נסתרו תחת מסכה נוראית, עכשיו רואים את פניו הנאות. עכשיו אנחנו בזמן שאחרי…

קוראים לי לוק. אני בן 20, נודד בגלקסיה בחיפוש אחר מעון, אח לנסיכה לשעבר, ומפקדת כיום, בן לסנאטורית יפהיפיה (כנראה), נבחר שהפך לאביר סית', ומה עוד? אהה… כן. אני אביר הג'דיי החי האחרון שנותר בחיים.
מה זה אביר ג'דיי? בבקשה: אז ככה. בכל אחד ביקום יש דבר שנקרא "מידיקלורואנים". המידיקלורואנים הם חלקיקים קטנים שנותנים לנו את היכולת להתקיים. במידיקלורואנים שולט "הכוח". והכוח שולט בנו. מה זה הכוח? אז ככה: הכוח זו איזושהי ישות מסתורית. יש אנשים שהכוח חזק איתם, ויש אנשים שפחות. המשפחה שלנו, היא המשפחה שהכוח הכי חזק איתה. ואנחנו חזקים עם הכוח. איך זה קשור? הנה: לכוח יש שני צדדים. הג'דיי, והסית'. הג'דיי הוא הצד שיעודו הוא לאזן את הכוח, ולשמור על השלום. והסית', טוב. אתם כבר בטח מבינים שהסית' זה הצד הרע, ובלה בלה בלה… אז אני אביר ג'דיי. תפקידי הוא לשמור על השקט והשלווה בגלקסיה.