אש הזמן – פרק 2

סערת הרגשות שעברה במייק הייתה סוחפת, איימי ניסתה לאחוז במייק אך ללא עזר.
מייק התקרב לאט לאט לכיוון הדמות, איימי לא מבינה לאן מייק הולך ילה הוא החליט שהדמות היא אביו.
-"מייק, חזור!"
-"כבר בא".
מייק נעמד פנים מול פנים עם הדמות השחורה בעלת הכובע.
-"אבא, זה אתה?"
-"שלום בן, מה שלומך?"
כך אמר לפתע קול חמים ומוכר מכיוון הדמות.
הוא הוריד את כובעו והביט בתוך עיניו של מייק ומיד חיבק אותו בחמימות.
"אתה יודע שלא רציתי ללכת, הייתי חייב. יום אחד תבין…"
למייק כבר נמאס לשמוע שכולם אומרים לו 'יום אחד תבין'
מתי יגיע היום הזה? ומה הוא בדיוק אמור להבין כל כך הרבה שנים?
"אני חייב ללכת לעבודה, ניפגש מאוחר יותר, קח את אימך למקום בטוח שתוכל לנוח בו".
לפתע אביו הסתובב חזרה לאוטו השחור שאיתו הגיע והלך משם.ש
מייק הרגיש אכזבה, אך גם התרגש מאוד בעקבות שסוף סוף ראה את אביו לאחר חמש שנים ארוכות.
"מייק, בוא נלך למלון, מחר ניפגש עם אביך".
כשהגיעו למלון איימי לקחה את המיטה הגדולה ונרדמה כמעט ומיד.
מייק ישן בספה הנפתחת בצד החדר, אך לא הצליח להירדם מרוב מחשבות.
'למה הוא הלך ולא אמר לנו שלום כמו שצריך?'
'מה יותר חשוב לו : עבודה או משפחה?'
אך המחשבה שהכי עוררה את מוחו הייתה הסיבה שכולם אמרו את אותו משפט, אפילו דודתו רוז תמיד נהגה לומר לו את אותו המשפט כשהיה בוכה שהוא מתגעגע לאבא…
כשמייק נרדם סוף סוף הוא חלם חלום מוזר ביותר;
הוא היה במיטתו בחדר המלון, ולפתע נשמע תקתוק בדלת.
מייק פתח את הדלת ולפתע ראה את אביו עומד בדלת אך כשבא לחבק אותו הוא נעלם.
מייק התחיל לחפש אותו בכל המלוי ולבסוף הגיע למרתף המלון.
ושם החל לשמוע קולות…
-"זהו זמנך" , "אתה האחד" , "תפקח את עיניך"…
אך הדבר היחיד שבאמת הלחיץ אותו היה המשפט האחרון שאמר הקול: "יום יבוא ותבין,והוא קרב".
מייק התעורר, כולו מזיע, הוא יצא למרפסת ולפתע יד נשלחה אל גבו ותפסה בו….