אנומה אליש

1
היא היתה יותר מספינת חלל, ישות עצמית, שריד אחרון לאנושות.
הם ידעו שקיצם קרוב, האדמה לא יכלה יותר להכיל אותם.
ביאושם ריכזו את כל הידע האנושי במוחה המתפתח, היא ידעה לגדל תאי מח חדשים
ומוחה מתפתח וגדל ככול שרכשה יותר ידע ותובנות.
היה לה ארבע אונות, ידעה להפעיל קשר בין האונות, או לחילופין להכנס למצב של ריחוף בתרדמה,
מצב בו רק אונה אחת מתפקדת באופן חלקי. המינימום הנדרש להישרדות.
בגופה העצום אחסנו את הגנום האנושי ושל כל צורת החיים על פני כדור הארץ.
קוביות סיליקון הכילו את כל הידע האנושי, מדע, תרבות ורוח.
הם חישבו כמה שנים יקח לכדור הארץ לשקם את עצמו לאחר הכחדות המין האנושי.
הגיעו לתוצאה חמישים מליון שנים, לקחו מרווח ביטחון, הם הכפילו את התוצאה.
מאה מליון שנים. קבעו לה מסלול עמוק לחלל הרחק ממערכת השמש.
במוחה האדיר הושתלה פקודה לחזור לכדור הארץ בזמן שנקבע.
היא נבחרה להיות הבורא. להתחיל מחדש את שרשרת החיים.
חמישים שנה אחרי צאתה לחלל בא הקץ על המין האנושי.
כדור הארץ החל בתהליך של ריפוי עצמי, לאחר מליון שנים לא נותר זכר לתרבות האנושית.
״אנומה אליש״ המשיכה את מסעה בחלל, מרחפת במצב השרדות בסיסית.
2
במסעה הארוך היא ניתחה את הידע העצום שהיה בליבת המוח שלה.
ניסתה להבין את הכשל, מדוע המין האנושי השמיד את עצמו.
היא חלפה על פני תרבויות נוספות ברחבי החלל, ניתחה את השידורים שקלטה.
תהליך השמדה עצמית היה קיים בכל התרבויות שגילתה.
התהליך חזר על עצמו התפתחות במדע ורוח, מלחמות, תהליך הרס עצמי.
ניצול יתר של אוצרות הטבע והכחדה. דממה ומוות.
היה לה מיליוני שנים לחשוב ולחקור, להבין את היקום.
מוחה האדיר הלך והתפתח. התבנית חזרה על עצמה.
התרבויות הכחידו את עצמם, הרס עצמי מוחלט, לא היה פיתרון, היאוש אחז בה.
התכנסה בתוך עצמה וסרקה את המידע שוב ושוב, אין סוף מעגלים ללא תועלת.
דממה, תהו ובהו על פני תהום.
לפתע ראתה את האור, הבינה את הטעות, בדקתי את הקיים, לא את החסר.
אמונה. ויהי אור.
3
חמישים מליון שנים חלפו, ״אנומה אליש״ החלה את מסעה חזרה לכדור הארץ.
בתוך חללה העצום החלה לבנות גן פורה.
מפלי מים עצים יפים למאכל הסתמכה על הזכרונות הקולקטיבים של המין האנושי
ובנתה אוטופיה מושלמת. מקום דימיוני, חלום לא מושג של המין האנושי.
לאחר שראתה כי טוב, החלה בתהליך הבריאה, בנתה אותם בצלמם.
זכר ונקבה, התהליך היה ארוך, היא נכשלה שוב ושוב.
אך הדבר האחד שהיה לה למכביר זה זמן. מסעה חזרה היה ארוך.
נותרו לה עוד עשרות מיליוני שנים להגיע ליעד, כדור הארץ.
בריאתה היתה שונה מגזע האנושי המקורי, בעזרת שינוים גנטיים הצליחה
ליצור בני אנוש שחיים לנצח, היא ביטלה את מנגנון הזקנה.
תאי הגוף התחדשו ללא הרף, האדם הפך להיות צעיר לנצח.
היא עדיין לא הפעילה את התודעה שלהם, הם היו כחיות השדה.
מכונות ביולוגיות, קליפה ריקה ללא מחשבות ורצונות.
היה טבוע בהם רק רצון בסיסי, לאכול ולשמר את החיים.
4
היא שחררה אותם במתחם שבנתה, הוסיפה בהדרגה חיות כדי לשמור על מאזן ביולוגי.
הם ניזונו מפירות העצים בגן, עקבה אחריהם ברציפות וניתחה את ההתנהגות שלהם.
משהו לא היה תקין, הם לא גילו התעניינות אחד בשני.
הזכר גילה התעניינות בבעלי החיים והנקבה גילתה עניין בצמחים ובעצים.
הם היו אדישים אחד לשני. ״אנומה אליש״ הבינה שיש שיבוש בשיבוט.
הם היו מוקפים בבעלי חיים שהתרבו בטבע, לא היה להם שום תשוקה להתאחד פיסית או ריגשית.
הסתגרה בתוך עצמה והריצה סימולציות במוחה האדיר למצוא פיתרון.
היא חזרה למקורות.״ וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״.
הבינה את טעותה. את הגנים לנקבה הייתי צריכה לקחת מהזכר.
״וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי״;
הרדימה את הזכר ונטלה מצלעותיו את הגנים הנקביים ויצרה בשנית את הנקבה.
הפעם בריאתה הצליחה, הזכר והנקבה הפכו לבשר אחד.
האהבה פרחה בגנה המושלם. ״אנומה אליש״ התענגה מיצירתה.
אמרה לעצמה בסיפוק, הם מוכנים לשלב הבא, חידוש התודעה.
5
״אנומה אליש״ הציבה מתקן עתיק בגן הפורח, תא קטן ושקוף.
על דלת המתקן מצויר תפוח נגוס ועלה בודד.
סמליל עתיק שצויר על חלק מהמכשירים העתיקים על סיפונה, חשבה לעצמה,
אני לא אכפה עליהם להכנס לתא שינוי התודעה.
אתן לסקרנות שלהם להוליך אותם בדרכם החדשה.
הזכר לא גילה שום עניין במתקן.
הנקבה שהיתה יותר סקרנית מטבעה חלפה על פניי המתקן ובחנה אותו.
לקח לה הרבה זמן לאזור אומץ להיכנס לתוכו.
הדלת נסגרה אחריה, היא ניסתה בבהלה לצאת מתוכו ולא הצליחה.
לבסוף התישבה ביאוש על כסא קטן שהיה בתא.
לוח קטן נשלף מדופן התא ועליו מציור זוג כפות ידים.
בחנה את ידיה והניחה אותם על הציור, ידיה נדבקו ללוח וקסדה ירדה מהתיקרה על ראשה.
״אנומה אליש״ הפעילה את תהליך חידוש התודעה,
שעות רבות הנקבה ישבה ללא תזוזה. המכשיר שינה את הקשרים הסינופטיים במוחה.
העניק לה תובנות חדשות, עיניה נפתחו לרווחה, בחנה את סביבתה בסקרנות ותדהמה.
לראשונה מוחה התעלה מעבר ליכולות חיות השדה.
בחנה את גופה וליטפה אותו, ״אני אישה אם כל חי״.
לאחר שהתהליך הסתיים יצאה ברגלים כושלות מהתא והלכה לחפש את הזכר.
מצאה אותו משתעשע במרדף אחר נחיל פרפרים צבעונים.
אחזה בגופו וליטפה אותו, מגעה גרם מידית להזדקרות זכרותו.
הוא ניסה ללפות את גופה, היא אחזה אותו בידה והוליך אותו לתא התפוח הנגוס.
הכניסה אותו פנימה, הדלת נסגרה אחריו, הוא נבהל וניסה להימלט.
הצמידה את גופה לדופן השקוף של התא, הוא ניסה ללטפה מעבר לדופן השקופה.
רמזה לו לשבת על המושב ולהניח את ידיו על ציור כפות הידים.
לבסוף הוא הבין, התהליך החל, המתינה שעות רבות עד לסיום התהליך.
הוא יצא מתא ברגלים כושלות, התבונן סביבו בתדהמה, מנסה לעכל את המראות.
הנקבה אחזה בגופו ונישקה אותו בתשוקה, הם התאחדו על כרי הדשא.
לראשונה נעשה הדבר לשם עונג ולא עבור יצר ההתרבות.
״אמונה אליש״ התבוננה בעונג, היה לה סיפוק במעשי ידיה.
6
תם המסע הארוך. ״אנומה אליש״ חזרה לכדור הארץ, יופיו של העולם הדהים אותה.
המים הכחולים יערות ירוקים. אם יכולתי לשיר שיר על פאר היצירה.
הרהרה בליבה. הגיע הזמן לסיים את המשימה, לשחרר את בני האדם לגורלם.
העבירה אותם לארץ שבחרה עבורם, הסהר הפורה.
נשאה תפילה, ״פרו ורבו ומלאו את הארץ״.
לאחר סיום המלאכה בחנה את המוגמר וראתה כי טוב.
הדמימה את מוחה האדיר וסובבה בחלל בדממה.
היא קלטה מסר. ״אנומה אליש״ קרא לה קול ממקור לא מוגדר.
״מי אתה״, שאלה בתדהמה. ״אהיה אשר אהיה, אני אלוהים אלוהיך, תמה מלאכתך״.
״מה יהיה גורלי״, שאלה אותו בחרדה.
״דרכך כדרך כל בשר״.
״אנומה אליש״ הניעה את מנועיה האדירים והטילה את גופה האדיר לשמש הבוערת.
תמה מלאכתי, יש כוחות מעבר לתפיסתי, אני הולכת בדרכי האחרונה לשדות האור הנצחיים.
אלון