אמסטרדם- פרולוג

2.2.2008, אמסטרדם.
סיימון פתח את מטרייתו השחורה, ופתח בריצה לכיוון המבנה הזהוב בסוף הרחוב. השדרה הייתה שוממת, שום אדם לא היה משוגע דיו כדי לצאת החוצה בשעה שמשתוללת אחת הסופות במאה האחרונה. דמו צרח באוזניו, והרוח מייללת בינו לבין העולם.
סיימון עצר כי להשיב את נשימתו, וענני אדים מיניאטורים הבליחו מפיו. עוד כמה דקות.
הוא חייב להגיע. הוא המשיך בריצתו, תוך כדי שינון עצמי בין נשימה לנשיפה. 'אני חייב..'.
הוא הגיע.
הוא פתח את דלתות האולם הגדול, אולם הניסויים. הוא ראה את כדור האנרגיה משתול בחדר ומשלח ברקים לכל עבר. דם השפריץ מכל חריץ וסדק בגופם של כל הנוכחים, חוץ ממונה.
רסיס זיכרון עלה במוחו.
ריח של פאי תפוחים הורגש באוויר,אץ דובדבן. ענף עבה של עץ דובדבן שממנו השתלשלו שני חבלי נדנדה, ועל הנדנדה ישבה ילדה קטנה.
מונה.
נמשיה כמעט זרחו בזמן שהיא צחקה, ושיערה הכתום התעופף לפה ולפה, בחינניות
מונה.
סיום התיכון, הכובע המרובע עם הסרט, החיוך המושלם שנפרש על ידיה של ביתו כאשר התעודה מגיע לידיה.
מונה.
סיימון חזר למציאות, וכדור האנרגיה התחיל לגדול ולשאוב חפצים מהחדר. סיימון לא יכל לספור בשתי ידיו את כמות הגופות המדממות שעפו לתוך כדור האנרגיה, אל הלא נודע. מונה ניסתה להשתלט על הניסוי שיצא מכלל שליטה. סיימון צרח את שמה בקול לא נשמע. היא הסתכלה עליו, ועיניהם נפגשו.
פיצוץ.
אמסטרדם הושמדה. מונה איננה וכך גם אביה הדואג והחם. היקום קבר אותם מתחת להריסותיה הרדיואקטיביות שלהעיר היפה ביותר.
אמסטרדם.