אלבוס פוטר ומצנפת המיון

פרק ראשון – משלים
" אלבוס סוורס פוטר! "
אלבוס היה בלחץ נוראי, שלא אופייני לו.
הוא כל כך רצה להתקבל לגריפינדור, כל כך.
אלבוס ניגש במהירות למצנפת המיון, עיני ג'יימס, רוז וכספיאן. הם כל כך רצו שאלבוס יתקבל לגריפינדור.
" פוטר, פוטר, איי איי איי… " התלבטה המצנפת, " אני לא יודעת, אני מתלבטת… גריפינדור! לא, רגע, סלית'רין! "
אלבוס היה… המום. סלית'רין? פוטר – בסלית'רין?
זה נשמע לאלבוס לא הגיוני, זה לא התחבר לו לראש.
הוא לא זז מהכיסא למשך שתי דקות. אף אחד לא האיץ בו לזוז; הוא חשב מה יכתוב לאביו הארי, על זה שלא התקבל לגריפינדור, בכלל, לא רק שהוא לא התקבל לגריפינדור, הוא התקבל לסלית'רין, האויבים של גריפינדור! אלבוס לא התקבל לריינבקלו, לא להפלפאף, אלא לסלית'רין: הבית המקולל… הבית שוולדמורט התמיין אליו… הבית שכל הרעים התמיינו אליו.
עולמו קרס לכל החיים.
'פה, פה… נהרסו החיים שלי…', חשב לעצמו אלבוס ומיד הלך לשולחן סלית'רין, 'אבא יהרוג אותי… אבא, ג'יימס, אמא, רוז, הוגו, דוד רון, דודה הרמיוני… אני לא עוד אחד מהפוטרים… '
אלבוס התיישב ליד ילד עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות.
" היי. קוראים לי – "
" אלבוס סוורס פוטר. הרגע התמיינת, אני לא עיוור. "
" אוקיי… איך קוראים – "
" סקורפיוס. סקורפיוס מאלפוי. "
" מאלפוי, שמעתי עלייך."
" אני עשיר, מאוד עשיר .יש לי הרבה חברים, אבל החברות איתם לא שווה. וכן, אני מדבר אלייך, וויל. " השיב מאלפוי והצביע על הילד עם השיער השחור והארוך והגלימה השחורה – ירוקה.
" אז, אתה מכיר את אבא של- "
" פוטר, " הילד מיד התעצבן, " הארי פוטר, מי לא מכיר אותו? הוא הגיבור של עולם הקסמים! הוא הגיבור, לא וויזלי ולא אף אחד. הוא לוקח את כל הקרדיט לעצמו – "
" אל תדבר ככה על אבא שלי! הוא גיבור יותר מאבא שלך! "
" כן, בטח! אבא שלי, סבא שלי ו-וולדמורט כמעט הביסו את עולם המוגלגים! "
כשסקורפיוס צעק בקולי קולות את השם 'וולדמורט' כולם סתמו את פיותיהם ואלבוס קפא במקומו.
" אבא שלך וסבא שלך היו אוכלי מוות, והם לא הצליחו להרוג את כל הבוצדמים והמוגלגים! " נשמע קולו של ילד אחד מגריפינדור, הנרי פלטשר.
" שקט! המשיכו לאכול! " קרא המנהל פריסוול וכולם המשיכו לאכול.
אלבוס היה מובך, וגם מאוכזב. מאלפוי הוא היהלום של סלית'רין, ואם הוא לא חבר שלו, אז אף אחד אחר באותו בית לא יהיה חבר שלו.
אלבוס אכל פשטידת בשר שמנה ומיץ תפוזים מפצפץ.
כולם גמרו את ארוחותיהם בציווי מהמנהלת מק'גונגל והלכו עם המדריכים לחדר המועדון.
הם ירדו למרתפים, דרך גרמי המדרגות הזזים, ורוז חטפה לו מבט שעברה לידו. היא לא נראתה כועסת, וגם לא עצובה, אבל האכזבה התפוצצה בפניה כמו בלון צבע.
הבנים מסלית'רין עלו למעונות הבנים והבנות למעונות הבנות.
כל אחד מהבנים תפס לו מיטה בעוד ג'קסון לומרס מתלונן על זה שאלבוס הוא לא טהור דם, ולכן הוא לא היה אמור להתמיין לסלית'רין.
" בוקר טוב! בוקר טוב! בוקר טוב! " צעק שעונו המעורר של אלבוס. השעון היה מכושף, ולכן הוא צריך להיכבות רק עד אחרי שאדונו יתעורר, יצחצח שיניים, יתלבש ויאכל.
" תשתיק כבר את הנודניק הזה! " צעק קולו המעצבן של מאלפוי.
אלבוס עוד היה במיטה וכיסה את אוזניו הרועדות וענה למאלפוי בלחש: " אין… לי… כוח… "
תומאס גרגורי, הילד שישן משמאל לאלבוס, פשוט קם בפתאומיות וכיבה את השעון.
" היום יום שבת, פוטר! למה בכלל כיוונת את השעון?! " נזף מאלפוי.