אכזריות לשמה

מואואיים אהאמוו ניצב מוכה תדהמה מול מקרן הקולנוע. מעולם לא ראה דבר שכזה בפרהטרון, הוא לא היה מסוגל אף להעלות על דעתו שהדבר קיים – גם לא במרחק של ארבע שנות אור מעולמו המוכר – אם לא שראה זאת במו עיניו. מולו הבהיקו מן המסך שתי דמויות ישובות אל מול שולחן. הגופים המוזרים, הצמוקים והדקים למראה, פטפטו ביניהם בחביבות, בשפה לא מוכרת ומשונה, מליאת הברות מוזרות וקשות להגיה כ-'רה' ו-'גה', הם היו עטויים בדים משונים וססגוניים שכיסו את רוב חלקי גופם, עד מתחת לאזור הצוואר. אך המוזר ביותר וללא ספק הדוחה ביותר שבמחזה היה ששניהם ישבו רכונים מעל לשתי צלחות מהבילות, שבכול אחת מהן מונח מה שנראה כנתח הגון של בשר, מבושל למחצה, ספוג בדם ומקושט בעשבי תיבול. פני הזרים הביעו רעב גלוי כשהוגשה להם המנה המזוויעה והם החלו לאכול מבלי דיחוי, כשכול אחד מהם עוצר מדי פעם כדי לזרוק איזו הלצה או הערה מבודחת בשפה הזרה והלא מובנת שלהם. שני הזרים נראו שליווים ונינוחים לחלוטין, כאילו שהזוועה הסוריאליסטית בה לקחו חלק הייתה דבר רגיל לגמרי.
אהאמוו נתקף בחילה פתאומית. האם האנשים המוזרים שראה בהקלטה אכן…? המחשבה עמדה בראשו סירבה להיקלט לגמרי. "האם הם…" גמגם אהאמוו המזועזע בלחישה נרעדת, "האם ראיתי שהיצור הזה הכניס חתיכה מגופתו של יצור אחר לפיו?"
"עוד לא ראית כלום." ענה לעומתו אווומאמה ההמוואהה שעד עכשיו חיכה באדישות בקצהו האחר של החדר. "חכה שתראה את בתי המשחטות בהם הם מגדלים את בעלי החיים למאכל, זה ממש מזוויע." הוא עצר את הקרנת הסרט וכיבה את המקרן.
גנרל ההמוואהה כמובן הספיק לעבור על הסרט שהוצג כעת לראשונה לאהאמוו כבר כמה עשרות פעמים לפני שהיה ביכולתו לשמור על קור רוחו אל מול דבר שכזה. הוא וחבריו לקבינט הביטחון שמרו את קיומו של הסרט הדיאבולי בסודיות מוחלטת מפני ציבור פרהטרון, אך בישיבות הקבינט הדחופות שערכו מאז גילוי השידורים שהוקרנו לעברם מכיוון מערכת השמש הקרובה אליהם ביותר, הספיקו הם עצמם לחזות בהקרנת הזוועות שעוללו הזרים אוכלי החיות מספר רב כול כך של פעמים, עד כי כמעט שניתן היה לומר עליהם שהתחסנו מפני החלחלה המידית שעוררו. כעת היה הצורך לבחון מקרוב יותר את אותה מערכת השמש ממנה הגיעו היצורים השטניים, אוכלי הבשר. כאן נכנס לתמונה ד"ר מואואיים אהאמוו, ראש המצפה האסטרונומי, והאסטרופיזיקאי הבכיר במצפה הכוכבים הגדול והחדשני ביותר בפרהטרון.
חבר קבינט נוסף פתח בדברים: "הם מגדלים את בעלי החיים של כוכב הלכת שלהם כאילו היו צמחים, ד"ר אהאמוו, בחוות מבוקרות, צפופות עד מחנק, ובוודאי גם מצחינות. בעלי החיים נתונים כול העת בתנאים נוראיים, הם נאלצים להתפלש בצרכיהם שלהם ושל חבריהם, לשתות מים מזוהמים למחצה ולסבול מהחום הנורא. את כול זה עושים הזרים לשם היעילות והחסכוניות של המפעלים השטניים הללו, כך נאמר בסרטים. הם מתנהגים אל בעלי החיים האחרים של כוכב הלכת שלהם כאילו לא היו יותר ממוצר. וכשהמסכנים מגיעים לגיל המתאים, הם מחטאים אותם ואז טובחים בהם בהמוניהם, לעיני חבריהם ובני משפחותיהם חסרי האונים. טבח שיטתי ומבוקר, על פסי יצור, כאילו היו עשב בשימורים. זו שואה אמתית אני אומר לך, אכזריות לשמה."
"אבל לאכול יצור חי אחר, איך אפשר?!" הצטעק הדוקטור, עדיין מזועזע, מזיע ומתנשם בכבדות, "הרי זהו קניבליזם! אין סטייה גדולה מזו!" לפתע נפנה ועזב את החדר בסערה.
חבר הקבינט פנה אחרי הדוקטור, אך הגנרל ההמוואהה עצר בעדו, "תן לו להתרגל למה שנחשף, אוההמאמוו. הוא מזועזע, זה מובן. זכור שגם אנחנו התקשינו להאמין."
לקח לדוקטור זמן מה עד שחזר לצלילות דעתו. כששב לבסוף אל חדר הישיבות, כעבור מספר דקות, היה על פניו מבט שונה ממבע הזעזוע וההלם שלבשו פניו קודם לכן, מבט שהביע נחרצות ונחישות, מהסוג שקשה למצוא באנשים בני מעמדו וגילו של הדוקטור, "אנא סלחו לי רבותיי, הייתי זקוק למעט זמן לעצמי," אמר, ואז אל אחד מחברי הקבינט, "הבנתי ששמך הוא מר אוההמאמוו, נכון?"
האיש הנהן לאישור, "סגן השר לענייני מדע, אוהמי אוההמאמוו," אמר בנוקשות.
"מר אוההמאמוו, אמרת מקודם 'כך נאמר בסרטים'," המשיך הדוקטור, "האם אני יכול להבין מכך שהצלחתם לתרגם את לשונם של הזרים אם כן?"
"פחות או יותר כן, דוקטור," השיב איש הקבינט, "לשונם של הזרים אמנם נשמעת שונה מאוד מזו שלנו, אך למעשה ניתן למצוא דמיון רב בין השפות, לכן היו המחשבים שלנו מסוגלים לפענח את תבניות השפה הזרה בקלות יחסית ואף לזהות את משמעותן של כמה מילים בסיסיות. כול שנותר לאחר מכן היה להרכיב צוות מצומצם אך מובחר של סוציולוגים ומומחים ללשון ולהעמיד בפניהם את משימת תרגום שאר המילים. העניין כולו לקח חודשים מספר ועבודת התרגום עוד לא הושלמה לגמרי, אך בשלב הנוכחי אנו כבר יודעים מול איזה סוג של תרבות יש לנו עסק. טבעם הפראי והטורפני של הזרים הללו, כפי שנגלה לנו משהבנו את שפתם, הוא אף מעבר למה שתיארנו לעצמנו בתחילה. השפה שאנו הצלחנו לפענח קרויה בפי הזרים 'אנגלית', נראה שזו השפה השלטת בכוכב הלכת, אך מלבדה קיימות עוד עשרות שפות נוספות. אתה מבין, דוקטור, אין זה רק שהם טובחים במינים האחרים על כוכב הלכת שלהם, אלא שאף בתוך מינם שלהם יש לזרים כמה קבוצות מתחרות, לכול אחת לשון משלה וחלקה בכוכב הלכת עליה היא חולשת. קבוצות אלה קרויות בפי הזרים 'עמים', כפי שהבנו, ויש כמה עשרות מהם. קיים גם מאבק בין הפרטים בתוך קבוצות אלה, אך קשה לנו לרדת לעומקו של העניין. בכול הנוגע להיררכיה שלהם, עד כמה שאנו מסוגלים להבין מהחומר המצולם המועט שבידינו, שורר שם כאוס מוחלט, מלחמה מתמדת ומטורפת בין כול יצורי החיים. אמנם הגענו למסקנה שהיצורים המהלכים על שתיים, ככלל, הם השליטים הבלתי מעורערים של הפלנטה, על אף שהיא שופעת במגוון של צורות חיים. למרות מאבקיהם הפנימיים, מצליחים אותם הזרים הפראיים לרדות בשאר צורות החיים המקומיות. נראה שהם אוסרים על כול יצורי החיים שאינם ממינם לפתח טכנולוגיה, להקים ערים, או להתארגן כחברות מתורבתות בכול דרך, זהו ההסבר היחיד שהצלחנו למצוא להתנהגותם של שאר יצורי החיים על הכוכב. הם אינם מתקשרים באמצעות תשדורות, אינם מנסים להילחם חזרה במהלכים על שתיים, למעשה, הם מתנהגים כמעט כחסרי תבונה."
"אם כך סביר להניח שלא נוכל למצוא בני ברית ביצורים האחרים על פני הכוכב," אמר הדוקטור, "אך מה בנוגע לזרים עצמם? אני מבין שאינם ידידותיים במיוחד. האם הם ערוכים למלחמה מולנו? האם בכלל מודעים לקיומנו?"
"לפי מה שראינו בסרטים, היצורים הללו תמיד מוכנים למלחמה – מלחמותיהם בינם לבין עצמם תכופות ועקובות מדם, אך עד כמה שאנו מבינים מהשידורים שהגיעו אלינו, אין להם משהו שלא נוכל להתמודד מולו. בעניין מודעותם אלינו, זה כבר מעט מורכב יותר. איננו יכולים לקבוע בוודאות על פי השדרים, נראה שמטרתם המקורית הייתה להיקלט בתוך גבולות הפלנטה ממנה הגיעו, הצפייה בהם נועדה לשם השעשוע בלבד, כך עולה מרוח הסרטים, (למשמע מילים אלו נחר הדוקטור אהאמוו בבוז, מראות הבשר מעלה ההדים, ספוג הדם עלו במחשבתו, האם זוהי דרכם של הזרים לשעשע את עצמם?) לעתים לצורך שיתוף אינפורמציה, אך כלל לא נראה שהשידורים כוונו אלינו באופן מיוחד, הם פשוט המשיכו לעשות את דרכם בחלל עד שהגיעו לכאן ונקלטו במקרה על ידינו."
"אם כך, הם אינם מוכנים לנו." קרא הדוקטור.
"לא בדיוק," מיהר איש הקבינט להרגיע את התלהבותו, "הגיעו אלינו מספר מסרים נוספים, אלו נראו כאילו נשלחו הנה בכוונה תחילה, אך מכול מה שהגיע אלינו עד כה, המסרים הללו הינם המוזרים והלא מובנים ביותר, לא ניתן להבין מהם דבר על כוונות הזרים או אפילו האם הם אכן מודעים לקיומם של חיים במערכת השמש שלנו, למעשה, אין לנו שמץ של מושג באשר למשמעותם של המסרים הללו."
"מלבד זאת," שב הגנרל ההמוואהה והצטרף לשיחה, "איננו בטוחים כי אנו רוצים להילחם ביצורים הללו. הם אולי מעט נחותים מאתנו טכנולוגית ובלתי מאוחדים, אך לנו חסר הניסיון הקרבי והצמא לדם שיש לפראים האלה. אל נא תשכח, דוקטור, שלא הייתה מלחמה על כוכב פרהטרון מזה כמה מאות שנים, ואילו הפראים מצד שני, נלחמים זה בזה באופן מתמיד."
"אך שומה עלינו להילחם בהם, גנרל ההמוואהה," הפציר הדוקטור, "אנחנו מוכרחים. חשוב על כך! בעודנו מדברים, טובחים יצורי השטן האלה בבעלי החיים על עולמם במיליונים, ואלו הם בני כוכב הלכת שלהם. אם כך הם מתנהגים לאחיהם לפלנטה, חשוב מה יקרה כשימצאו אותנו, יצורים זרים ועד כמה שבוודאי יבינו, לפי צורת מחשבתם, גם עוינים. אם לא נעשה דבר כדי לעוצרם, הם יכלו אותנו מבלי להניד עפעף."
"אך סביר להניח שיעברו שנים, אם לא עשורים עד שימצאו אותנו, דוקטור." השיב הגנרל בקור רוח, "עד אז, אל לנו להיות קצרי רוח. עלינו לנצל את הזמן שנותר לנו כדי להתכונן להגן על עצמנו, להתארגן, להכין את צבאנו, ללמוד את האויב, ומסיבה זו בדיוק פנינו אליך…"