אזור 51- פרק עשירי

\"אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך להתקדם. מה אם בינתיים הם חטפו עוד חייל?\" אמר אנדי והיילי וליזה הינהנו והקמו. היילי למדה את כל מה שליזה סיפרה לאנדי מהמחשבות של שניהם. לוגאן לעומתה, לא הבין כלום.
\"איזה חייל? מי חטף? מה..?\" שאל לוגאן בבילבול. ליזה נאנחה והסתובבה, אבל היילי הקדימה אותה, \"בבסיס 51 הכינו חיילים חסרי רגשות. הם תיכננו שהחיילים החסרי רחמים ילחמו בצבא וכך הם ינצחו בלי למצמץ. הבעיה היא שהחיילים היו כלכך חסרי רחמים שהחלו להלחם אחד בשני ובצוות שבנה אותם. בקיצור התוכנית נכשלה וכיבו אותם. אבל כל זה היה לפני שנים, עכשיו יש בעיה חדשה: מישהו חטף את אחד החיילים, וכשאחיה של ליזה עשה שם חקירה, גם הוא נחטף.\" אמרה היילי וחייכה חיוך מתקתק. לוגאן הינהן.
הם יצאו מהמקום המדהים בו ישנו, לאחר שמילאו את מימותיהם במים מן האגם.
אחרי שעה וחצי של הליכה, כשהצהריים הגיעו, והקור מהחל להתפשט, והילדים מתעטפיםם בסווטשירטים שהיו בתיקיהם, ולוגאן, שלו לא היה סווטרשירט, ניסה להתעטף בחולצתו, הם סוף סוף הגיעו לאבן הענקית שוב.
\"עכשיו הלביאות האלה לא יתקפו אותנו?\" שאל אנדי והביט סביב.
\"נקווה. אתמול כבר חפרנו יותר מחצי כך שיקח לנו פחות זמן להכנס. תעזרו לי\" נעמדה ליזה שוב על ברכיה, והחלה לחפור שוב תחת האבן. כעבור עשרים דקות חייכה ליזה וקמה, והחלה לדחוף את האבן כלפי מעלה. \"נו! אני לא כזאת חזקה לבד\" נאנקה ליזה, מרימה את הסלע הכבד. לוגאן ואנדי נחלצו לעזרתה וביחד שלושתם הרימו את האבן, והיילי עמדה בצד והסתכלה עליהם בשיעמום. המחשבות שלהם שיעממו אותה כבר, ואין מצב שהיא עומדת ללכלך את הידיים שלה מהאבן הזאת.
לבסוף, אחרי מאמץ מרובה, הצליחו להרים שלושתם את האבן ותחתם נגלה גרם מדרגות מלוכלך. ליזה חייכה בסיפוק והתנשמה מהאמץ כשהיא מנקה את ידיה על בגדיה.
\"בואו\" אמרה ליזה ונכנסה ראשונה והחלה לרדת במדרגות התלולות חסרות- המעקה.
אחריה ירדו אנדי, לוגאן והיילי. המדרגות הובילו לחדר חשוך, וליזה ניגשה לארון חשמל ולחצה על כמה מתגים שהדליקו את האורות בחדר. החדר היה פיצפון וריק, חוץ מארון החשמל ודלת קטנה שהייתה מקובעת בקיר והגיעה בערך לברכיו של אנדי.
ליזה פתחה את הדלת הקטנה וזה גילה קרש עץ קטן המחובר לחבלים, קיר שצמוד לקרש מצדו האחר והלמטה היה נראה אינסופי.
ליזה נכנסה מבעד לדלת והתיישבה על הקרש כשהיא מקופלת בתוך עצמה ובקושי נדחקת כדי שכל חלקיה יהיו עליו ושתוכל לסגור את הדלת הקטנה.
\"עכשיו אתם צריכים לגשת לארון החשמל ולהוריד את המתג הירוק, לחכות שנייה ולהעלות אותו. אם תשכחו להעלות אותו בחזרה אני אצנח למטה במהירות מסוכנת. מובן? אחרי אתם נכנסים ובפעם האחרונה ת…\" היא נקטעה באמצע המשפט על ידי הדלת שסגרה.
\"מה היא אמרה??\" שאלה היילי. אנדי ניגש לארון ופתח אותו. היה שם מתג ירוק פיצפון ועוד ידית שמחוברת לחוט בצבע ירוק. \"איזה למשוך??\" הוא התעלם משאלתה של היילי.
\"אמ, היא אמרה את המתג…\" אמר לוגאן בחוסר ביטחון. אנדי הינהן ואז לחץ באחת על המתג. נשמעה צרחה וחבטה, \"ועכשיו תחזיר!\" צעק לוגאן. אנדי הינהן במהירות ולחץ עליו עוד פעם. נשמעו קירקושים ואז עוד חבטה, חלשה יותר, ואז \"הגעתי! תלחוץ על האדום שצמוד לירוק!\" אנדי לחץ ונשמעו עוד קירקושים.
היילי פתחה את הדלת והמעלית חזרה למקומה. לוגאן היה הבא שירד, ונשארו למעלה רק היילי ואנדי. היילי ניגשה לאנדי, נתלתה על צוואור ונישקה את שפתיו נשיקה חטופה, \"למזל\". הוא הינהן, בהתחלה לאט ואז במהירות. היא הרימה את גבותיה בחיוך.
הם פתחו את הדלת, והיילי נכנסה והוא הוריד אותה למטה.
\"איך לעזאזל אני עושה את זה?\" שאל אנדי שניסה להבין איך הוא אמור לרדת בסוף גם. לבסוף הוא החליט לנסות להדליק את המתג ולרוץ במהירות.
הוא הדליק את המתג, חיכה שנייה, כיבה אותו ורץ לעבר הקרש, אך הוא לא הספיק. הוא העלה אותו והחליט שהוא ילחץ על המתג פעם אחת, ויעמוד במהירות שליזה תיארה.
הוא לחץ על המתג, ואז רץ לעבר הקרש, התיישב וסגר את הדלת. המדף התחיל לזוז למטה, צובר מהירות לאט לאט.
\"אוי ואבוי\" הוא לחש בשיניים חשוקות כשהקרש החל לרוץ למטה במהירות של בערך 60 קמ\"ש. הוא תפס בתחתית המדף בחוזקה, לופת אותו באצבעותיו והגיע לתחתית כעבור כמה שניות.
ליזה הביטה בו מבוהלת, \"אתה ממש דפוק, זה ממש מסוכן!\"
\"אני חיי ליז, תרגיעי\" הוא גיחך והיא נתנה לו מכה בכתפו. \"איך ציפית שאני ארד? הרי הוראות לא נתת לי\"
\"אמרתי לך שתצעק כי יש מתגים פה למטה ואני אוריד אותך!\" אמרה ליזה והזעיפה פנים.
\"אה, אז זה מה שזה היה… אופס\" הוא אמר וחייך חיוך מתנצל.
\"בואו.\" הם החלו ללכת במסדרון ארוך שהזכיר לאנדי כלא מסרטי ימי הביניים. סביב הקירות היו תלויים לפידים בוערים, שלא ברור מי מדליק אותם, כי לפי תיאורה של ליזה לאף אחד אסור לבקר פה.
הם הגיעו לפיצול, ומולם עמדו שני שומרים ששמרו על דלת ברזל עבה ומלאה במנעולים.
ליזה משכה אותם למאחורי הקיר וסימנה להם להיות בשקט.
\"אני יטפל בזה\" אמרה היילי ומתחה את ראשה לצדדים כך שיצאו מצווארה קליקים אחדים.
\"לא, תני את זה לי\" אמר לוגאן ויצא מהמחבוא לפני שהיילי הספיקה למחות. השומרים ראו אותו.
\"אסור לך להיות כאן\" הם אמרו ויצרו בעזרת שני הרובים שהחזיקו צורת איקס על הדלת העבה.
\"אני לא חושב\" הוא אמר וחיוך נפרש על פניו. הוא בעט לאחד השומרים בראש וההוא נפל על הריצפה ברעש מתחתי. השני התגנב מאחוריו, אבל לוגאן היה מהיר ממנו ונתן לו בוקס בראש. השומר הסתחרר קצת אבל התעשת וכיוון את הרובה לעבר לוגאן, \"הזדמנות אחרונה, ילד\" השומר הראשון התאושש בינתיים וקם, גם הוא מכוון את רובאו לכיוון לוגאן.
לשומרים לא היו אמצעי קשר, כדי לא לחשוף את המיקום שלהם על ידי איתור מכשירי הקשר.
לוגאן ביצע סלטה באוויר ובעט בשני השומרים שנפלו על הארץ.
הוא התיישב על ברכיו וסובב את השומרים על גבם, ונתן לכל אחד בוקס בעורף. שניהם עצמו את עיניהם.
\"וואו!\" הביטו בו בהלם השלושה.
\"שיקרתי לכם קודם, כשאמרתי שאני כאן בטעות. שלחו אותי מהבולשת לעזור לכם. התאמנתי שנים בשביל הרגע הזה בדיוק. צבא ארצות הברית מודאג מהמצב, והם סומכים עליכם, ועליי\" אמר לוגאן. זה הכניס אותם לשוק, ובמיוחד את היילי שלא עלתה על זה בעזרת קריאת מחשבותיו.
\"מה…? אבל היו לך מחשבות רגילות ו…\" גימגמה היילי. הכוח הזה שלה נראה פתאום כלכך חסר תועלת.
\"אני מתאמן בבולשת כבר שנים. חשבת שקוראת מחשבות קטנה ולא מנוסה תוכל לגלות את הסוד שעליו אני שומר? יותר מדי חובבני\" התנשא לוגאן והיילי נעלבה.
\"היי, אל תעלבי. לא התכוונתי לזה ככה\" אמר בטון רך יותר.
\"אנחנו צריכים להמשיך\" הודיעה ליזה והתקדמה לעבר השומרים, מרימה צרור מפתחות מחגורה של אחד, ומתחילה להתעסק עם המנעול. לבסוף פתחה את הדלת וארבעתם נעמדו בכניסה לחדר, מביטים בתדהמה פנימה.