לא סתם נסיכה פרק 1

היא טבלה שוב את המכחול בצבע , וטיפות קטנות ניתזו על פניה . " נו באמת .. " מלמלה רפונזל וניגבה את פניה במטלית הלחה שהייתה על השולחן . דהירות סוסים נשמעו בשביל המוביל אל האחוזה , רפונזל מיהרה להביט החוצה , וגילתה את גוטל בדרכה חזרה אל האחוזה . היא מיהרה להחביא את הציור הלא גמור , את הצבעים ואת המכחולים . דלת הכניסה נפתחה בסערה " רפונזל מותק , תכניסי את הסוס לאורווה ותכיני לי תה ! " קראה גוטל בעודה מסירה את גלימתה ומתיישבת באנחה על הכורסה שבחדר המגורים . " בסדר אמא " אמרה רפונזל , כאילו לעצמה , ולקחה את הסוס אל האורווה . רפונזל תמיד ליטפה את אפו של הסוס לפני שעזבה את האורווה , היא חיבבה מאוד את הסוס הזה . אמנם לא הספיקה להעניק לו שם , כי הם לא בילו יחד חוץ מאותם רגעים שבו החזירה אותו לאורווה . " רפונזל ! " האיצה בה גוטל , " כמה זמן לוקח לשים סוס באורווה ?! " היא צעקה . רפונזל אף פעם לא אהבה את הצעקות של אימה , היא הרגישה קטנה וחלשה מולה כשצעקה . " אני באה אימא , " אמרה , למרות שכמעט הייתה בטוחה שזה לא נכון , היא תמיד חשבה שגוטל הייתה מכשפה מרושעת שחטפה אותה בילדותה . כשהייתה קטנה הייתה בוכה עקב מחשבה זו , והיום היא רק מצחקקת כשחושבת שהיא עצמה חשבה כך . רפונזל חשבה שגוטל לא הייתה אימה לא רק בגלל ששערה של גוטל היא מתולתל ושחור , ושלה בהיר וחלק , אלה גם בגלל שהיא פשוט ידעה , שהיא לא שייכת לה ; שהיא לא שייכת לאחוזה הזאת . היא ירדה למטבח , והחלה להרתיח מים . כשהקומקום התחיל לשרוק , רפונזל ניגשה אליו ומזגה מים חמים לתוך ספל עם עלי נענע . " איי ! " היא שמטה את הקומקום מידה ונרתעה לאחור כשמים חמים נגעו באחת מאצבעותיה . היא נשענה על הקיר ומצצה את האצבע שלה בכאב . לפתע גרם מדרגות מסתורי נפער ברצפת המטבח . רפונזל הייתה המומה מכדי לדבר . קול בליבה האיץ בה ללכת לבדוק לחטט ולראות מה מסתתר בסוף גרם המדרגות , אך קול בראשה אמר לה שזה מסוכן , ושגרטל תכעס מאוד כשתגלה . רפונזל ירדה בזהירות במדרגות , הן חרקו כשהיא דרכה עליהן – סימן לכך שהן ישנות . בסוף גרם המדרגות היה מרתף ישן ומאובק , הנראה כאילו מישהו טיפח אותו בעבר , אך הזניח אותו עם השנים . המרתף היה חשוך , ורק האור שבהתחלת המדרגות האיר את החדר . רפונזל נכנסה אל המרתף , וריח טחב חריף עלה אל אפה . החדר היה עמוס בשידות ומדפים מלאי ספרים וקופסאות עתיקות , אך רק שידה אחת לכדה את מבטה . היא הלכה לכיוונה בסקרנות , ליבה דפק כל כך חזק עד כי הייתה בטוחה שגרטל יכולה לשמוע אותו . על השידה היה חפץ אחד ויחיד : מכחול . רפונזל חיטטה במגירות השידה , אך כולן היו ריקות ומאובקות . היא הרימה את המכחול בעדינות , כאילו היא הרימה יהלום יקר ערך . היא נשפה עליו כדי לסלק את האבק , ולפתע גילתה כתוביות על המכחול . גרטל מעולם לא לימדה את רפונזל לכתוב או לקרוא , אך היא למדה בעצמה , מספרים וממכתבי אהבה ישנים שמצאה מתחת למיטתה פעם . על המכחול היה כתוב " לרפונזל באהבה , אמא ואבא " אמא ואבא ! רפונזל התרגשה . יש לה גם אבא ?! וגם אימא אמתית ?! היא לא הייתה מסוגלת להאמין . " רפונזל ! מתי התה מוכן ?! " גוטל צעקה בקולי קולות . " עוד מעט אימא ! " צעקה לה רפונזל , תחבה את המכחול אל תוך כיס הסינור שלה ועלתה בחזרה אל המטבח .

רפונזל ישבה על מיטתה וסירקה את שיערה בעדינות עם מברשת משובצת באבנים יקרות שגוטל קנתה לה ליום הולדתה השבע – עשרה . לגדל שיער היה הדבר היחיד שגוטל הרשתה לרפונזל לעשות למען עצמה . מחשבותיה נדדו אל המרתף המסתורי שהיא מצאה , ועל המכחול . היא לא הייתה בטוחה למה גוטל הסתירה ממנה את המרתף הזה , ולמה היה ברשותה מכחול שכתוב עליו הקדשה למענה , אך דבר אחד היא ידעה בוודאות : שהיא חייבת לצאת ולברר מי הם הוריה . רפונזל מעולם לא יצאה משטח האחוזה . גוטל הזהירה אותה תמיד מפני מפלצות , גנבים , נוכלים שקרנים ורמאים . חוץ מזה היא הייתה חייבת להישמע להוראות אימה , להיות נאמנה לה . גוטל לא סמכה על רפונזל , לכן נעלה את דלתות האחוזה בכל פעם שעזבה את הבית . באחוזה אין חלונות נמוכים , רק בקומות הגבוהות , וגוטל הייתה משוכנעת שרפונזל לא אמיצה מספיק בשביל לקפוץ מגובה רב כל כך . אך כאשר סיימה את מטלותיה וקראה את כל ספריה פעמיים , רפונזל הייתה רוקמת במחשבותיה תוכנית בריחה מהאחוזה ; אך תמיד בראשה צצה תגובתה של גוטל על הבריחה " זה ישבור את ליבה " חשבה . " רפונזל מותק ," גוטל נכנסה לחדרה וקטעה אותה ממחשבותיה " כן אימא ? " הרימה רפונזל את ראשה והניחה את מברשת השיער לצד המיטה . " מה שלומך מתוקה ? מזמן לא דיברנו " " אני ? אצלי הכול בסדר " אמרה רפונזל במהירות. נוכחותה של גוטל הלחיצה אותה לאחר שהיא מצאה את המרתף , רפונזל לא טובה בלשמור סודות למשך זמן . עקביה הגבוהים של גוטל נקשו על רצפת השיש " יופי , יופי " היא התיישבה לצידה של רפונזל על המיטה והחלה ללטף את ראשה . " בימים שלא הייתי באחוזה , מה עשית בבית ? " שאלה גוטל בקול ערמומי . רפונזל סרקה בראשה את מה שהיא עשתה בימים האחרונים : אפתה עוגות , קרצפה רצפות , שטפה חלונות , קראה ובעיקר ציירה . גוטל שנאה שרפונזל מציירת , היא טענה שציור מלכלך ומבזבז את הזמן שבו היא יכולה להבריק את הבית ולהכין אוכל . " עשיתי מטלות בית , וקראתי הרבה " ענתה לבסוף " אה , " גוטל קמה מהמיטה " אז אני מבינה שלא יצאת החוצה " " למה שאצא ? הרי אסרת עלי , ואני נאמנה לך אימא " ענתה רפונזל בחיוך מזויף " יופי " גם גוטל חייכה , ויצאה מהחדר בנקישות עקבים רמות .

" מתוקונת , אני יוצאת לנשף ! אחזור עוד מספר ימים , השארתי לך רשימת מטלות על השולחן אני מצפה ממך להשלים את כולן עד חזרתי ! " קראה גוטל מהקומה הראשונה , רפונזל ירדה בריצה במדרגות " ביי אימא , " היא חיבקה אותה חזק " אני אתגעגע אלייך " " גם אני אלייך " גוטל נתנה לה נשיקה על ראשה ופנתה לצאת מהדלת . רפונזל צפתה בגוטל מתרחקת על סוסה בשביל העפר המוביל אל היער , עד שנעלמה באופק . בריצה היא ירדה למטבח , שהיה בקומה הנמוכה ביותר בבית . היא הורידה את ראשו של הפסל שעליו נשענה , וגרם המדרגות הישן נפער לפנייה . הפעם רפונזל הצטיידה בעששית שתאיר לה את דרכה . היא ירדה . כשהגיעה למרתף , רפונזל שמה לב לקצה של דלת שארון גדול הסתיר את רובה , כאילו מישהו דחף אותו לשם וניסה להסתיר את הדלת. היא הניחה זהירות את העששית על הרצפה ודחפה את הארון בכול כוחה . הארון לא זז , אפילו לא קצת . רפונזל התיישבה באנחה והייתה אדומה מהמאמץ . היא קמה ופתחה את הארון . הוא היה ריק ומדפיו היו מכוסים בשכבה עבה של אבק . היא סגרה את הארון בטריקה , שבה וניסתה להזיז את הארון . הארון התחיל לזוז בחריקה צורמת , רפונזל דחפה את כל משקלה על הארון עד שהיא חשפה את הדלת שהייתה מלאה בעיטורים וגילופי עץ מיוחדים ועתיקים . היא פתחה אותה , הדלת חרקה על ציריה ; לפני רפונזל התגלה מסדרון חשוך וקריר . היא הרימה את העששית מהרצפה והאירה את המסדרון , גם הוא דרש טיפוח ונראה כאילו הזניחו אותו לפני שנים . היא דרכה רק צעד אחד בתוך המסדרון , וכבר רגשות אשם התחילו להציף אותה . היא הביטה לתוך המחסן החשוך "אני חייבת לעשות את זה " חשבה בליבה , היא מיששה את המכחול הנח בכיסה , והתחילה ללכת .