לא למלחמת אחים!

אני אשמח לענות.

אני מתוודה שיש לי עניין עם הציבור החרדי, שלא קשור לקורונה אלא במה שנראה כמו הרצון שלו להתבדל ממדינת ישראל ויחד עם זאת לנסות מדי פעם להכתיב חוקים לכלל האוכלוסיה. אז אולי אני לא אוביקטיבי לגמרי.

בוא נניח שיש מגיפה יותר קטלנית מקורונה ומתוך בניין שלם ידוע על שתי קומות שיש בהם דיירים שנדבקו. לא כולם. ושאר הקומות אין כרגע מקרה של הדבקות. האם יש צורך לסגור את כל הבניין, או לבקש מהדיירים בשתי הקומות האלה לא לצאת כרגע כדי לא להפיץ את המגפה. גם אם זה אומר שחלק מהדיירים בקומה הזו שאינם חולים נאלצים להשאר מבודדים. האם זו בקשה מוגזמת מדי?

נכון התנאים של החרדים יותר מורכבים. בגלל הצפיפות, בגלל מצב סוציו-אקונומי שמאלץ אותם להגיע פיזית לחנויות או להשתמש בתחבורה ציבורית. אף אחד לא אומר להם, נכניס אתכם לגטו וניתן לכם להסתדר בכוחות עצמכם. מבקשים שפרק זמן מסוים ימנעו לחלוטין מלצאת מהשכונות (סגר חלקי) ולהשתדל להמנע מהתקהלות גם בתוך השכונה (מתוך דאגה כנה לחיי התושבים). אף אחד לא אומר – תסתדרו לבד. המדינה כבר הראתה שהיא מקצה מזון, חיילים שיחלקו אותו והיא תוכל גם לעזור לצמצם את הפגיעה הכלכלית של בעלי החנויות, וכמובן שיהיה לה קל יותר אם שאר האוכלוסיה בזמן הזה לא תהיה מוגבלת.

אני לא רואה בזה ענישה, ואני כן מסכים שיש כאן אי-נוחות גדולה, אבל אני חושב שאזרחים אחראיים היו מוכנים להקריב את הדבר הזה למען טובת הכלל. אני חושב שהציבור החרדי שפחות סומך על המדינה ועל מוסדותיה, חושב שמדובר בצעדים שנועדו לפגוע בו, ומקבל מידע סותר מאנשים שהוא סומך עליהם וגם להם יש לפעמים אינטרסים לא טהורים, והמצב הזה מקשה מאד.

יש סטטיסטיקות. זה נכון – יש הדבקויות בכל מקום, אבל בחברה החרדית יש את קצב ההדבקה הגבוה, ולתת לציבור להסתובב באופן חופשי מקשה מאד להשתלט על המגיפה.

זה לא אומר שכל החרדים לא בסדר, אבל זה כן אומר שיש לציבור הזה יכולת אדירה לצמצם את ממדי המגיפה אם הוא היה מוכן לשתף פעולה, ולא לזעוק חמס כל פעם שמנסים לבצע צעדים שכוללים רק אותו.

אם המצב היה זהה בשכונה שבה אני גר, הייתי מוכן גם לסגר בשכונה שלי. זה לא עניין חילוני-דתי, ימני-שמאלני,אשכנזי-מזרחי.
זה נטו חשיבה איך להתמודד עם המחלה באופן הטוב ביותר עם מינימום של נזקים נוספים.

אני גם הייתי שמח שהמצב לא ידרדר למלחמת אחים, אבל אני יודע כמי שיש לו שני אחים ביולוגים, ולא רק אחים לאומיים, שהייתי מוכן להקריב אולי אפילו את הכל למען האחים שלי, ומרגיש שגם ההפך הוא נכון – וזה מה שהופך אותנו לאחים טובים.

האמת שלא הבנתי. הסגר דווקא מאוד הוכיח את עצמו. שניהם. הסגר הוביל לירידה משמעותית במספר הנדבקים. הבעיה עם הסגר שלטווח הארוך הפגיעה שלו היא איומה. כלכלית, נפשית, מוראלית, וגם על החינוך. ולא בטוח שיהיה אפשר לבצע סגרים נוספים בעתיד, כי כבר עכשיו הכלכלה מראה סימני קריסה. אני מסכים שאפשר היה להמנע אם אזרחים היו עוצרים ואומרים, איך אנחנו תורמים את חלקנו. אבל זה לא האופי הישראלי. לגבי הממשלה ברור שהיא עושה טעויות, אבל אני חושב שכל הממשלות בכל העולם עשו טעויות (אולי למעט כמה מהמזרח הרחוק שהיה להם ניסיון קודם מר עם וירוס הסארס). אני אישית משתדל מאוד להקפיד על ההנחיות. מצער אותי לראות שלא כולם. אני מסכים איתך שהרוב דווקא ממושמע, אבל בעניינים כמו מחלות מספיק שאחוז מסוים לא ממושמע והמחלות מתפרצות. דבר דומה קרה לפני זה עם חיסונים, כאשר קבוצות מסוימות באוכלוסיה לא הסכימו להתחסן ופגעו בעקיפין באוכלוסיות חלשות.

לגבי המערכת שסותרת את עצמה, אני מסכים שזה מעצבן, אבל אני לא בטוח שהייתי עושה עבודה טובה יותר. אני יכול להשמיע ביקורת כלפי ההתנהלות, אבל בסופו של יום אני מציית לחוקים. לא בגלל שאני צייתן, אלא כי יש לי עדיין אמון במדינה. אם הייתי מאמין שיש כאן באמת ניסיון לנצל את המצב כדי לפגוע בדמוקרטיה, באוכלוסיה מסוימת וכדו' לא הייתי מציית.

אולי בהמשך אמשיך לכתוב בנושא אבדוק כמה מעניין אותם הנושא

זלמן היקר,
מה עם חבורת קער אוולט? נשכחה לטובת עניינים זניחים כמו אקטואואליה?
סיפור בעל אופי פוליטי/ חברתי/ אקטואלי בהחלט רצוי כאן, הצץ בסיפוריה של בלהה. מאמרי דעות – פחות מתאים לאתר 'סיפורים'.

השיוך ל'הודעות', והשינוי ל'מעשיות' – לא נכון. אם כבר, 'סיפורים אישיים'. אבל כאן, ההפסד הוא כולו שלך: מי שמעוניין במעשיה – יתאכזב; מאמרך אינו מעשיה, ומי שאינו מעוניין במעשיה – כלל לא ייכנס לקרוא.

על שגיאות הכתיב והפיסוק קשה לי להרחיב. יותר מדיי. להבא, ממליץ לך לקרוא את מה שכתבת פעמיים ושלוש לפני העלאתם לאתר, רצוי לא באותו היום. מניסיון שלי, את רוב השגיאות תגלה בעצמך.
אם כבר לקרוא, קרא בקול. בכל מקום שבו שטף הקריאה נפסק, בין אם לנשימה ובין אם הפסקה מתודית – יש להוסיף סימן פיסוק כלשהו.

אינך דובר של אף גוף או קבוצה, למעט של עצמך. לפיכך, השתמש בלשון יחיד!

מספרים שאינם סידוריים – יש לכתוב במילים.

לגופו של עניין:
כל הפלטפורמות האינטרנטיות מאכלסות את אותם האנשים. אם לאף־אחד אין סבלנות להקשיב, באותה המידה לאף־אחד אין סבלנות לקרוא. מי שקרא, ויותר מכך- מי שהגיב, ממילא היתה לו סבלנות להקשיב.
כותרות החדשות מכילות את האקטואליה היומית. אם היו עניינים הקשורים לחרדים – הם יגיעו גם לחדשות. באותה המידה, ההפגנות בבלפור ובגשרים. הפיצוץ בנמל ביירות לא קשור לחרדים. הפגנות החרדים בברוקלין (כן חרדים) לא קשורות אל הציבור שעליו אתה מדבר. בעל עסק שקרס כלכלית וקיבל קנס כיוון שרק רצה לשרוד – לא קשור לסגר על החרדים.
דוגמאות לא חסרות. החרדים מהווים פלח אוכלוסיה מכובד במדינה, ולכן גם סיקורו בהתאם.

"…ואין לדבר סוף" – זה בדיוק מה שגרמת: כתבת מאמר שעליו יגיבו אחרים, ואתה תגיב על התגובה… חד גדיא.

"האם נראה ונשמע הגיוני…?" לצערי, התשובה היא חד משמעית כן. לנגיף אין כללים פוליטיים, והוא לא מתחשב באמונה או דעה.
כשדוד המלך בחר את עונשו – שלושה ימי מגיפה, הוא בחר זאת בדיוק בשל כך. מלחמה תפגע בחיילים אך לא באנשי האצולה, רעב יפגע בעניים אך לא בחצר המלוכה, המגיפה שווה לכולם.

אגב, התקשורת אכן עוסקת באותם מפירי סגר/ בידוד/ הנחיות. דווקא בשל היותם מפורסמים, הם מוקעים בצורה כואבת יותר.

בשורה התחתונה, הסגר הוא כלי שנועד לצמצם תחלואה. ממש לא אידיאלי, ופוגע בציבור רב, בהרבה מאוד מובנים. אבל "ונשמרתם" כולל קודם־כל את החיים עצמם, ורק אחר־כך את איכותם.
אם נשתף פעולה עם ההנחיות, אולי התחלואה סוף־סוף תרד – ואז נוכל להתווכח כיצד להשתקם.
אם תהיינה התקהלויות, ולא משנה הסיבה, נזיק לעצמנו.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.