כנפי זכוכית (ההיסטוריה)

היה היה לפני שנים רבות, אלה בשם מון אלה יפיפייה אשר לא היה לה אור משל עצמה אך כל מי שהאיר אליה השקיפה את האור בעוצמה כפולה. והיה גם אל אחד לא כל כך רחוק בשם סאן הוא היה אל גאוותן חם מזג ואורו היה חזק מאוד. יום אחד כוחו הגדול של סאן משך אליו אלים רבים רובם התקרבו מידי לא יכלו להתנגד ומצאו את סופם האחרים אלה שהצליחו לשרוד לא הצליחו להימלט מכוחו וכנראה יצטרכו לחיות במאבק אין סופי יום יום כדי לא להישמד על ידי סאן. זמן מסוים ובחלל והזמן מון נכלאה לידיו האיומות של סאן האלה המתייסרת הצליחה להינצל ואורו של סאן החזק השתקף מעליה. סאן שם לב לאלה החגה סביבו זורחת ולוחמנית מנסה להיחלץ ממלתעותיו. סאן חסם אותה חזק מספיק כדי שתעצור וחלש מספיק כדי שלא תושמד הם הסתכלו זה בעיני זו ונשבו בקסמיו של האחר מון הרתה עם הימים אך ידעה כי ילדיה לא יוכלו לחיות בחלל ובצל כוחם הרב של הוריהם. הרי כוחם של שני אלים מול הכלאה לא יודעה לא יהיה סיכוי. מון הייתה צריכה ללדת כל רגע וסאן היה אובד עצות עד שיום אחד אל אחר נכלא בכוחו של סאן אל ארץ, לא מספיק חזק כדי להינצל ושניות לפני שהושמד סאן חס על חיי האל החלוש והפקיר בידיו את מון בתנאי שיבטיח לשמור בחייו על ילדיה ועליה סאן מיקם את האלים בטווח שעדיין עם כל המרחק יכל היה לראות את זוהרה המדהים של מון ולספק לילדיו חום ואהבה מרחוק. מון הולידה את ארבעת ילדיה וארץ שמר אותם בחיקו. ילדיה של מון התרבו עם הזמן אך הצאצאים הראשנים הבחינו בתופעה משונה כל הצאצאים התחלקו לשתי קבוצות : האחת קבוצה אשר משתמשת בכל המשאבים כדי לבנות וליצור דברים נפלאים והשנייה מסוגלת ליצור ולשלוט באותם משאבים שארץ ייצר. לראשנה קראו האנושיים ולאחרת קראו שויים לימים הסלנג הפך את השויים לשוי. צאצאיה של מון התרבו וכיסו את ארץ מכל עבר הם עבדו בשיתוף פעולה מלא כדי ליצור ולהתעלות אחד מול השני כל הזמן. הזמן עבר שנים עברו ארץ הזדקן וכך גם מון המשאבים שארץ יכל ליצור הידלדלו אך רעיונתם של האנושיים רק גברו. אף אחד לא יכל להסביר את זה אך רוע התפשט בעולם בלי סיבה מוצהרת הזהרה כל דבר היה נדמה כאילו הלכנו לישון ולמחרת בבוקר החלו המקרים הללו אותם מחלות לא מוסברות ואותם פשעים כל הערכים הבסיסיים בין אדם לחברו ניצול אונס רצח!!! רצח פנאיקה ברחובות זו הייתה הפעם הראשנה שדבר כזה קרה. מון החליטה לעזור לילדיה אך לא הבינה מה הבעיה אך בסוף גילתה זיקנתה המחלישה אותה משפיעה על ארץ ועל ילדיה היא שואבת מהם את הזוהר מון נאלצה להתרחק כמה שיכלה באופן שלא תושמד…. הדברים חזרו לשליטה אך זה היה מאוחר מידי אומנם האחוז היה נמוך אך הפשע המשיך הזמן גילה כי האנושיים מפתחים תכונות רעות ומנצלים כל שוי למען מטרותיהם הם פוגעים אחד בשני ובארץ לוקחים ממנו את המעט שהוא יכול לתת ודורשים עוד כנראה שהמרחק ממון לא היה רחוק מספיק. ואז החליטו השוי כל העם פה אחד לעשות הפרדה. אך לא היה להם לאן ללכת זקני השבט החליטו על תכנית תכנית שתחייב הקרבה קשה מנשוא … התכנית יצאה לפועל בעזרתו של ארץ הם לקחו איש או אישה מכל זן המאפיין את השוי מיקמו אותם בלילה וחיכו שהקסם יעבוד לחש חזק ועתיק שארץ סיפק להם אך הלחש לא עבד זקני השבט לא הבינו הם מילאו את כל ההוראות. אך לוחם אחד קם ואמר כי לא סיפקו זן אחד האנושיים.. בבוקר למחרת הלוחם ביקש את עזרת אהובתו האנושית סיפר לה אל תכונתם של בני מינו ואל ההשלכות שבכך. אהובתו הייתה בת אצולה חשובה ואם עזיבתה פרצה מלחמה בין המינים. בעוד הלוחם מבריח את אהובתו לשורות ההגנה בתקיפה נמצאים אלפי לוחמים שנטבחים אך נסוגים לאחור מעולם לא ידעו השויים איך להילחם ולהגן על עצמם. בת האצולה הלוחם וכל אחד משמונה עשרה הנציגים עמדו בשורה שני הנאהבים שידעו שזהו סופם החזיקו את ידיהם בזמן שאחד מזקני השבט מקריא את השורות ממהר בכל מילה והבהרה כי האנושיים בעורפם ואז ……..סיים זקן השבט את הדף ורעד נורא התפרץ כל אחד מין הנציגים בהק באור משונה ומהם התפתח חומר גולם לא מובן עצים מים קרח פלדה הכול אף מאותה סנטימטר השויים נסוגו אחורה וחומה ענקית מכל החומרים הידועים לאדם חצתה את ארץ לשניים צד אחד שויים וצד שני אנושיים. שמונה עשר הלוחמים ובת האצולה ולוחמים רבים הקריבו את חייהם למעננו…..כל יום מאז האנושיים מנסים לפרוץ את החומה הם מגיעים למען דם של אותה בת אצולה ומהסיבה הברורה ביותר חצי ה"ארץ" שלהם גוסס ושלנו משגשג ופורח הם זקוקים נואשות לנו אחרת יגוועו בקרוב מאוד. כיום כל אחד וכל שבט מעורבבים וגרים יחד יש את שומרי היער אשר מגנים עלינו ונלחמים על החומה מתחת ובהכול ויש את צאציהם של זקני השבט אשר הם ה"אצולה" שלנו הם נבחרים בטקס קדוש ומחליטים את ההחלטות הקשות וזהו זוהי כל ההסטוריה של סאן מון וארץ.