יחי המלך! (פרק 1)

"אז סופסוף הבנת?" א' חייך.
פ' היה מונח על הרצפה, הוא כמעט התחיל לבכות שם. הוא פשוט שתק והסתכל עליהם.

ד' התכופף אליו ואמר:"אין לך סיכוי… אני ממש מצטער… עדיף לך לגמור את זה עכשיו"
הוא הושיט לעברו סכין.

"אני לא מוכן לעשות את זה.." פ' אמר. אבל הוא רצה, הוא באמת עצר את עצמו.

"אז אני אעשה את זה!" י' הגיעה בריצה לחדר , תפסה את הסכין וכיוונה אותו על צווארו. "יש לך מילים אחרונות?" היא שאלה את פ' בגלגול עיניים. כאילו מה שהיה צריך להאמר לא נאמר.

"כן… אני לא היחיד."
י' הייתה בהלם. היא טיפה איבדה את אחיזתה בסכין, "מי עוד?" היא שאלה בעיניים פעורות.
אבל פ' לא ענה. הוא רק חייך.

"אם תאמר לי, ייתכן ואנחנו נחוס על חייך." ד' אמר.
החדר השתתק. הם החליפו מבטים ביניהם כמחפשים תשובה. י' הידקה את הסכין לצווארו ושאלה שנית:"מי עוד?!"

פ' הניח את ידו על הלב כבן אדם שנשבע בחייו ואמר:
"תעתועיו לא יתעתעו אותנו,
גלימתו לא קיימת.
הצללים הם השולטים בחיינו,
דעתנו הולכת ונעלמת.
הצדק יקום בשנית למאמיניו,
החצוצרות פותרות הכל עכשיו."

הם הסתכלו עליו כמו על פאזל של 3000 חלקים.
א' התחיל לבעוט בו, הוא לא הפסיק, עד שנעצרה נשימתו של פ'.