חייו של מתנקש

לכל לוחם בא סופו ואין לוחם אשר יחיה לנצח, אך לעומת זאת אצל מתנקש כל סוף הוא בשבילו התחלה וכל מוות הוא בשבילו חיים.
המתנקשים חיים בשביל להרוג והם הורגים בשביל לחיות. מתנקש יכול לחיות לנצח – כל עוד הוא ממשיך להרוג. ברגע שמתנקש מפסיק להרוג הוא נהיה מיותר, מסוכן – לא מחשש שמא יהרוג, אלא מחשש שמא ידבר. למתנקש יש ידע עצום ועוצמתי, הוא יודע כל כך הרבה דברים, מסוכנים לעין ערוך. האיום הכי גדול למעסיקו של מתנקש הוא לא אויביו אלא דווקא המתנקש עליו הוא מצווה. מתנקש חייב להיות נאמן עד המוות אבל יותר חשוב: הוא חייב להיות נאמן לחיים. בשונה מחיילים ולוחמים, למתנקש מת אין כל ערך. בשונה מחיילים, ברגע שמתנקש מפסיק לעשות את עבודתו הוא הופך לנטל, לעול, לטפיל – כזה שרק מזיק ולא יכול לעזור ולהועיל.

כמובן שאף מעסיק לא מראה את זה למתנקש שלו חוץ מהרגע שמתנקש אחר בא להורגו, אך כל מתנקש יודע את כל זה מן העובדה הפשוטה – אין מתנקשים זקנים, לא יוצלחים, כאלה שאבד עליהם הכלח, וגם אין מתנקשים לשעבר.