חלב כלבה (1/3)

היה הייתה ארץ רחוקה ולא אמתית בכלל ובה ממלכה בדיונית לחלוטין.
הממלכה הבדיונית הייתה הממלכה הכי גדולה שבארץ הלא אמתית. היא זכתה לתואר הזה בעיקר בגלל שהיא הייתה הממלכה היחידה. למעשה היא הייתה בערך בגודל של פתח תקווה, אבל התושבים נהנו מתואר המרשים ולא פנו להרהר בכל ההיגיון שמאחורי התואר. או שלא היה להם זמן, או שזה לא עניין אותם, או שהם העדיפו לעצום עיניים ולהנות מהכבוד הנ"ל(וז)

בממלכה חיו תושבים פשוטים, פשוטים יותר, ופשוטים עוד יותר. לכל משפחה היה מקצוע משלה שממנו התפרנסה בכבוד. למעשה כולם חיו באושר ועושר ללא בעיות מיוחדות – הילדים שלהם לא התחשמלו כי לא היה חשמל, לא סבלו מסוכרת כי לא היה סוכר, לא מתו במלחמה כי לא היה מול מי להילחם, הם גם לא בזבזו משאבי טבע על בנייה מפוארת, הם נולדו ומתו ביחס שווה, גרו בבתים חמימים, חייכו ובקיצור חיו בסבבה בלי שום דאגות.

וכיאה לממלכה בדיונית למופת, היה לה מלך ששלט עליה ביד רמה עם מלכה יפה, ולהם עשרות יועצים ושרים ועוזרים ושלישים שהיו מוכנים להוריד את התחתונים שלהם בכל פעם שהמלך היה מבקש מהם לחרבן. כל היועצים האלה למעשה עשו כלום כל היום, וכלום בריבוע כל הלילה, כי תפקידם היה לייצר פתרונות לכל הבעיות שהמלך ייתקל בהם, אך כיוון שלא הייתה שום בעיה הם כל היום ישבו והסתכלו על הקירות של הארמון ויצאו להם מדעתם לאט לאט.

כך נוצר המושג שעמום. והמלך המפונק שנא את זה.
"אני רוצה לעשות משהו! שמישהו מכם יועצים עלובים ימציא לי תעסוקה! אני מ-ש-ו-ע-מ-ם!" הוא אמר והדגיש כל אות, להבהיר את כמות השעמום שלו. אני מזכירה לכם שבממלכות רחוקות ובדיוניות אין טלפונים וכדומה, ובן אדם שאין לו מה לעשות יכול להיות מאוד מסכן – הוא תקוע רק עם עצמו – וזה יכול להיות גרוע, במיוחד אם אין לך 'עצמו' מעניין במיוחד.

וכמו שכולנו יודעים, השעמום מוביל לחטא, וברוב שעממו המלך גילה כמה דרכים מאוד מעניינות להעביר את הזמן. הם ידועות אצלנו בשמות "וודקה", "מרטיני", "יין לבן", "וויסקי". כל הדרכים המשובחות האלה גרמו לרוחו של המלך להיות טובה עליו, קצת יותר מדיי אם תשאלו אותי – לא ששאלתם, וזמנו עבר במהירות ובשמחה כשחיוך דפוק מרוח לו על הפנים, כי לשיכורים אין דאגות.

הבעיה התחילה למעשה בבקרים שלאחר לילות ההוללות הללו, שבהם המלך סבל ממה שאנו קוראים לו "האנג-אובר", כלומר, כאב ראש שלאחר שתייה. המלך היה שוכב על המיטה שלו וצורח עד לב השמיים:
"אני רוצה שזה ייפסק! שמישהו מכם יועצים עלובים יעשה שזה ייפסק! הראש! שלי! כ-ו-א-ב!" הוא אמר והדגיש כל מילה וכל אות כדי להבהיר את כמות הסבל שלו.

כל היועצים והשרים והעוזרים והשלישים ישבו שעות, שנהפכו לימים, בניסיון לטכס עצה.
כן, כמובן שאם הם היו מייעצים למלך להפסיק לשתות הוא היה מפסיק לסבול. אני אמרתי שהם יועצים, לא שהם חכמים. אבל אל תאשימו אותם, תזכרו שברקע היו צרחות נוראות של מלך מפונק שלא יודע כאב מהו, ותבינו שלפעמים אתה לא תמצא תשובה גם אם תחפש כל היום, אפילו כשהתשובה נמצאת מול הפרצוף המרוכז שלך.

במר יאושם הם פרסמו הודעות בכל רחבי הממלכה. בהודעות נאמר:
"המלך המהולל, השתחוו למלך המהולל, יחי המלך המהולל שמולך על הממלכה העצומה ביותר – סובל מכאבי ראש נוראיים.
מי ממכם נתינים שימציא לבעיה פתרון יזכה לפרס משובח ולכבוד גדול.
הללו את המלך, הללוהו!
יום נעים (וציור קטן של פרצוף מחייך :), כזה.)"

נתינים מכל קצוות הממלכה וגם ממרכזה, גם הפשוטים שבהם, היותר פשוטים שבהם והמאוד פשוטים שבהם, הגיעו ובידיהם פתרונות שונים. חלקם רקחו תרופות, חלקם הציעו טיפולים, חלקם שרו שירים, העלו הופעות, הגישו למלך מעדנים, הפנטו אותו, עיסו אותו, ברכו אותו. חלקם גם סתם באו כדי לראות כיצד נראה הארמון מבפנים. בסופו של דבר לא נמצאה הישועה, והמלך החל לאבד את סבלנותו.

~~המשך יבוא~~