הקושי שבעבר-פרק4
"מדיסון," אמרה ג'וליאן. היא התקרבה אל מדיסון יחד עם ג'יימס. "חשבנו ואת תוכלי להישאר כאן, לפחות עד שנקבל הודעה חדשה."
"כאן?! אני אפילו לא מכירה אתכם, ו…מי תקף אותנו?" שאלה מדיסון.
"תקף? ג'וליאן, את נפצעת?" ג'יימס הרים גבה. ג'וליאן הנהנה, היה הסירה מעליה את הז'קט.
"נפצעתי בקרב עם רודריגז." השיבה.
"מי?"
"פטריק רודריגז, הבחור שתקף אותך, את בטח לא יודעת מי הוא בגלל הבעיה הקטנה שלך. ג'וליאן, סיפרה לי עליה."
"בסדר, אבל למה שהוא ירדוף אותי?" שאלה מדיסון.
"זה בגלל שאת בת אופל," ג'יימס חייך.
"מה זה לעזא-?!" ג'וליאן קטעה אותה,
"אני יודעת שהייתי מוכרחה לספר לך לפני אבל… כשהיקום נוצר נוצר גם האור, וכמובן שאם יש אור, חייב להיות חושך, כשהאפלה הגיעה היא פשטה על היקום וכיסתה כמה שיותר נקודות אור כדי להכחיד אותו, בדרך הזו אנחנו נוצרנו."
"את מתכוונת להגיד לי שאני מרושעת?" שאלה מדיסון.
"לא- לאפלה יש צדדים טובים, רובה לא מזיקה." אמר ג'יימס. הוא הורה לג'וליאן להמשיך.
"בגלל היותה גדולה כל כך האור לא הספיק כדי להאיר את הכול ו… נפטרו מהרבה חלקים של האפלה, חלקם הגיעו אל האדם הקדמון ונכנסו אל התינוקות, אל נשים, גברים, ילדים, כל אחד ואחד נולד ונשאר כך לנצח, גם את כזו, חצי ממך עשוי מרשע טהור, שנאה ומה שרובנו פשוט לא אוהבים בעצמם, מפלצות."
"אז, אני מפלצת?" אמרה מדיסון.
"לא! את אפלה, זה הכל, לפני מחיקת הזיכרון שלך אני משערת שהייתה לך משפחה נורמלית, או שבכלל חיית בטירה בשאול, האפשרות האחרונה היא יער, שם גרים שאר תוצאי הלוואי של האפלה-טרולים, ערפדים ואנשי זאב, אלו המפלצות." אמרה ג'וליאן.
מדיסון עיקמה את אפה.
"בדרך כלל אנחנו נולדים עם יכולת ליצור ערפל כרצוננו, אבל זו יכולת נדירה, כך יוצא שאנחנו משתמשים בחרבות ונשקים אחרים." אמר ג'יימס.
"ומה עם פטריק רודריגז?" שאלה.
"מדיסון, שמעת פעם על אירוסין?" שאל ג'יימס.
"אמרתי לך כבר ש…אני לא זוכרת כלום! אני די בטוחה שאני לא יודעת מה הדבר הזה." אמרה מדיסון.
"זו חתונה, כשאנשים אוהבים אחד את השני הם חיים ביחד לעד, אלא אם יש להם עורך דין-" ג'וליאן תקעה מרפק בצלעותיו של ג'יימס.
"פעם במאה שנים, שד אפל כלשהו עתיד להשתחרר, התפקיד של בני אפלה הוא לעצור זאת ולסגור את השער למימד שלנו אחרת האנושות תיכחד וכמובן שיש לשדים האלו כמה עוזרים, לפטריק הובטח תואר כבוד ושליטה מלאה על אחת היבשות, כמו לרוב כנופיות בני האפלה המורדים," אמרה ג'וליאן.
"אולי כדאי שתגיעי לחלק שקשור לאירוסין…" הציעה מדיסון.
"כן, השד או השדה שמשתחררים מבקשים מאחד המשרתים שלהם למחוק את זכרונו של הקורבן שאמור לשמש כחתן לשד ביום שבו הוא יוצא, היחיד שיכול להביס את השד הוא החתן עצמו ואת לא זוכרת דבר." אמרה ג'וליאן.
"אבל כול השאר הביסו את השדים, אני לא אוכל?" שאלה מדיסון.
ג'יימס גיחך. "את תוכלי, הבעיה היא שהשער יפתח בעוד חודש, אם לא תסגרי אותו, השד יכחיד את האנושות."
"ואתה רוצה שהוא יכחיד אותה?" שאלה מדיסון.
ג'יימס הניד בראשו.
"נצטרך לסגור אותו בדרך כל שהיא ולהחזיר לך את הזכרונות," אמרה ג'וליאן.
"איך?" מדיסון חייכה, היא רצתה את הזכרונות שלה, יותר מכל דבר אחר.
"נהיה חייבים לשבור את התליון הקסום של השד, הוא מאכלס בתוכו דרקון, וברגע שהדרקון יתפרץ החוצה הוא ישיב לך את הזיכרונות ויסגור את השער, כמובן שכל זה יקרה אחרי תביסי את השד." אמר ג'יימס.
"ומתי נוכל להביס אותו?" שאלה מדיסון. היא השתדלה שלא להראות מבוהלת כמו שהיא, הרי לא בכל יום את מאבדת את הזיכרון מגלה שאת, בת אפלה?
"אני לא בטוחה," אמרה ג'וליאן.
"את יודעת היכן נמצא השער?" שאל ג'יימס.
"אף אחד לא גילה אותו מלבד אנשי אפלה מלפני מאה שנים, אבל אני די בטוחה שהמלך-תות-הנח-אמון יוכל לעזור." אמרה ג'וליאן.
"מי?" שאלה מדיסון.
ג'יימס התעלם מהשאלה שלה. "הוא מת, ג'וליאן, איך את מצפה שנמצא אותו?"
"לא אותו, את הקבר שלו…" אמרה ג'וליאן, "אגדות מספרות שהוא היה בן אופל."
"אולי תסבירו לי מי זה היה?" אמרה מדיסון.
"הוא היה שליט ממשפחת אדוורד, המשפחה שלי, מכובד, הוא היה מלך-" אמר ג'יימס.
"ג'יימס!" רטנה ג'וליאן.
"בסדר, הוא היה השליט של מצרים לפני…?" ג'יימס שתק, מחכה שג'וליאן תענה במקומו.
"מאתיים שנה בערך-" סיננה ג'וליאן. היא נעצה בג'יימס מבט חתולי בעיניה הירוקות.
תגובות (1)
יפהה יואו תמשיכיי