המחלה

זה היה הביקור החמישי של דדי אצל ד"ר ברטל. חמישי תוך חודש.
בפעם הראשונה הגיע עם אשתו. הוא אמר לה שהכל בסדר. אבל ד"ר
ברטל הודיע לו שהוא חולה במחלה קטלנית ונדירה. עכשיו הודיע לו
ד"ר ברטל שנותרו לו עוד 23 שעות לחיות. מחר ב7:00 בבוקר הוא
כבר יהיה ז"ל. דדי החליט בכל החודש האחרון לחיות את חייו כרגיל
בלי אף טיפול ואז למות באופן פתאומי או להתאבד, הוא לא רצה
להיות חולה סופני. הדבר החשוב הראשון היה לא לספר כלום לאף
אחד. הוא שכנע גם את ד"ר ברטל לא לספר על כך לאף אחד, ולקיים
את השיחות בניהם באופן לא רשמי. מהמרפאה של ד"ר ברטל נסע דדי
לעבודה, וידע שהוא צריך להעביר פרזנטציה למחלקת ההדרכה, על
שיווק של מוצר תקשורתי חדש. בשונה, ממה שהיה עד אז, הוא לא
שינן משפטי מפתח, ולא למד בע"פ ניסוחים טכניים כאלה או אחרים.
הוא הרגיש חופשי לומר מה שבא לו. הוא נכנס למשרד, ולא ענה
לברכות ה"בוקר טוב" ששמע. הוא באמת לא סבל אף אחד, ומזמן רצה
לעזוב. למשרד הגיעה דנית ואמרה לו שעוד מעט מתחילה ההרצאה.
דדי: "תסתובבי. תני לי לראות התחת שלך"
דנית: "מה יש לך? איך אתה מדבר?"
דדי: "עזבי. במקרה שלך עדיף שתסתירי את התחת שלך".
דנית הגיעה פגועה וטעונה להרצאה, אבל את דדי היא לא עניינה.
הוא הרגיש חופשי מכל עניין מוסרי או מצפוני. כשדדי נכנס לחדר,
העובדים עוד דיברו ביניהם. בד"כ הוא ביקש בנימוס, שיהיו
מרוכזים, כי יש לו משהו חשוב לומר, אבל הפעם הוא צעק: "סתמו את
הג'ורה המסריחה שלכם כבר. רק חרא יוצא לכם משם. יש מוצר חדש.
נסו להבין לבד איך הוא עובד. אם נשאר לכם קצת שכל. אני אחזור
מחר. תגידו לי מה הספקתם". דדי עזב את מקום העבודה, ושם את
הטלפון על מצב "שקט". הוא ראה שהתקשרו אליו אח"כ הרבה פעמים
מהעבודה, אבל לא היה לו חשק להסביר כלום לאף אחד.
הוא הגיע לקניון, וראה אישה בשנות העשרים לחייה. בדרך כלל דדי לא מתחיל עם
בחורות, וגם כשכן, הוא לא ממש נהנה מזה. היא לא ממש הייתה הטעם
שלו, אבל העניין הזה של להתחיל איתה ממש הדליק אותו.
הוא הגיע מאחוריה, והפליק לאישה בעכוזה. " מה קורה ג'ורג'ת?
אוי סליחה. את לא ג'ורג'ת. יש לכן ממש אותו תחת".
האישה: "לך תישרף, יא סוטה".
דדי: "תקשיבי טוב. את ממש לא הטעם שלי, ואני יעשה לך טובה מאוד
גדולה אם אני אדפוק אותך".
האישה: "אם תתקרב אליי אני מתקשרת למשטרה".
לאחר מכן, הגיע אדם שעבר במקום, ושאל את האישה אם דדי מטריד
אותה. היא אמרה שכן.
דדי: "אהה… עבדנו עלייך. הוא האיש הטוב, אני האיש הרע. הוא
מציל אותך בכאילו".
האיש: "אחי, מה יש לך? אתה דפוק? לך הביתה".
דדי החטיף לבחור אגרוף לפרצוף , וברח מהמקום. הוא התקשר למיכל,
בת הדודה שלו, וביקש ממנה את מספר הטלפון של חברה שלה. הוא
נמנע מלרצות להתקשר אליה זמן רב, כי שמר אמונים לאשתו, למרות
שידע שהיא בוגדת בו, אבל עכשיו הרגיש שאין לו מה להפסיד. מיכל
שמחה לתת לו את מספר הטלפון של אסנת. דדי רצה לקלל את אסנת
כבר בטלפון, אבל החליט להיות מנומס, ואחרי שסבל בשיחה של 35
דקות שהזכירה לו ימים קשים, הוא אמר שהוא מעוניין לראות אותה
עוד הערב. הם קבעו לשעה 20:00. בינתיים דדי נעשה רעב, והוא
החליט ללכת למסעדה הכי יקרה שיראה בדרכו. הוא הגיע למקום יפה
ומכובד. לצערו, קיבל את פניו מלצר, ולא מלצרית.
מלצר: " מה תרצה להזמין אדוני?"
דדי: "תביא משהו טוב, יא בן זונה"
מלצר: "סליחה, אני לא מוכן שתדבר אליי ככה. נתתי לך תפריט כדי
שתבחר מה שתרצה לאכול".
דדי: " שים לב מה כתוב פה בקטן".
כשהמלצר התכופף כדי לראות מה כתוב, דדי הוריד לו סטירה וצרח:
"תן לי אוכל כמו שצריך, יא בן של זונה".
המלצר המבוהל ברח למטבח. מנהל המשמרת החליט שלא להזמין משטרה,
והוא החליט להביא לדדי את אחת מארוחות הגורמה במסעדה.
דדי: "תביא מלצרית. לא סובל גברים".
מנהל המשמרת: "היא תגיע עוד מעט".
דדי סיים לאכול, אך אף מלצרית לא הייתה מוכנה להגיש לדדי את
האוכל. דדי קם, מבלי לשלם וברח מהמקום. הוא הגיע לבית הוריו.
הם כבר בפנסיה.
אמא של דדי: "חמוד שלי, מה אתה עושה פה. אתה לא בעבודה?"
דדי: "לא. רציתי לדבר איתך ועם אבא".
שני ההורים התיישבו מולו.
אבא של דדי: "קרה משהו? תדבר".
דדי: "לא קרה כלום. הכל כרגיל, אבל הגעתי כדי לומר לכם שיותר
לא אבוא לבקר אתכם. אתם תזדקנו ותמותו לבד".
אמא של דדי: "על מה אתה מדבר? מה קרה לך?"
דדי: "אף פעם לא סבלתי אתכם. מאז שהייתי ילד, אבל תמיד המשכתי
לבקר אתכם. אתם זוג של פרזיטים. נמאס לי ממכם. מאחל לכם רק
רע".
דדי הסתלק מהמקום, והגיע הביתה. הילדים שלו כבר הספיקו לחזור
מבית הספר ומהגן, ואישתו טיגנה שניצלים באותו זמן לארוחת הערב.
דדי סינן לעברה: "אוכל מסריח", היא לא הגיבה.
הוא התיישב בשולחן, ואמר לילדים שהוא ואמא החליטו להיפרד. הם
חשבו על זה הרבה זמן, אבל הם החליטו שהם לא מתאימים, ואמא
תעזוב את הבית, והם ילכו למשפחת אומנה כי לאבא נמאס מהם.
הילדים היו המומים, אבל דדי ניסה להרגיע אותם בכך שאמר: "נסתדר
גם בלי השניצלים המסריחים של אמא".
אשתו של דדי: "אפשר לדבר איתך רגע בחדר".
דדי: "כן"
דדי הגיע לחדר.
אשתו של דדי: "תגיד לי, אתה התחרפנת לגמרי?? מה קרה לך? מתי
דיברנו? אני לא עוזבת שום בית!!"
דדי: "הבעיה שלי זה עם הגוף שלך".
אשתו של דדי: "על מה אתה מדבר?"
דדי: "על איך שאת נראית. כמו גוש של חרא".
אשתו של דדי: "דדי, אני לא יודעת מה עובר עליך, אבל כדאי
מאוד…"
ברגע הזה דדי חנק את אשתו, ואמר לה שהיא תמות אם היא תמשיך
לדבר. הוא הודיע לה שהוא יוצא עכשיו מהבית, ועד שהוא חוזר, היא
צריכה להיעלם מהבית.
דדי הגיע לאוטו ושאל את אסנת אם היא מוכנה, היא אמרה לו שכן
והוא נסע לקחת אותה מביתה. הוא דיבר אליה בנימוס בהתחלה, הם
ישבו בפאב שכונתי, ואסנת התחילה לדבר על תפיסת העולם שלה בקשר
ליחסים בין גברים ונשים.
דדי: "טוב, סתמי את הפה, הבנתי"
אסנת: "סליחה? אמרתי משהו שפגע בך?"
דדי: "לא, אבל חפרת לי את השכל, אז קחי נשימה"
אסנת: " זה נשמע לי לא כל כך לעניין, וגם לא פייר…"
ברגע הזה דדי ירק על אסנת בפרצופה. "יאללה, עופי". אסנת עזבה
את המקום, תוך כדי שהיא ממררת בבכי. דדי התחיל לעזוב את המקום
מבלי לשלם, הברמן שאל אותו אם הוא שילם, ודדי צעק לעברו:
"תרשום", תוך כדי כך שהוא בורח מהמקום.
הוא נסע למרכז העיר. חנה במקום אסור, והגיע לבית זונות. "אני
מחפש קשר רציני", אמר כשנכנס, "הגעת למקום הנכון", אמר לו
הסרסור, "400 ₪ לסקס רגיל".
דדי: "לעשות אהבה זה סקס רגיל?"
סרסור: "אני מקווה בשבילך".
דדי: "כמה יעלה לי לזיין אותך?"
סרסור: "אתה באת להסתלבט? למה אני מזיין דודה שלך".
דדי: "צוחקים. הנה 400 ₪ בשטרות של 20 ₪".
בעוד הסרסור ספר את הכסף, דדי שלף סכין, ודקר את הסרסור
בגרונו. כל הזונות ברחו מהמקום.
דדי: "מה הקטע שלכן? שילמתי 400 ₪. איפה השירות שאני צריך
לקבל? מה זה קשור שהוא גוסס?"
דדי חזר לרכב וגילה שהוא קיבל דו"ח. הוא נסע עם הרכב כשעתיים,
וכשהאור עלה, הוא ראה בית כנסת, הוא נכנס ושאל מי הרב. הגבאי
אמר לו שהרב עדיין לא הגיע.
דדי: "אני הולך למות בעוד רבע שעה בערך. עם מי אפשר לדבר?"
הגבאי: "אתה יכול לדבר איתי. מה יש לך? אתה לא נראה לי כל כך
חולה".
דדי: "רציתי לדעת על מה אלוהים רוצה להתנצל בפניי. יש לך
תשובות בשבילי?"
הגבאי: "אדון עולם לא חייב דין לאף אחד. אתה זה שחייב לו".
דדי: "אני לא מאמין באף אחד, ולאף אחד. סתם בזבזתי את החיים
שלי. ההורים שלי לא שווים את האמונה שלי כי מגיל 22 אני מממן
אותם ולא הם אותי, אשתי והילדים שלי סתם מנצלים את הכסף שאני
מרוויח, וגם נשים אחרות תמיד ינסו לרמות אותי, בעבודה אני עובד
בשביל כולם. גם המסעדות ובתי הזונות וכולם רק מנצלים. כולם
שקרנים, רמאים. בכולם הייתי צריך לנקום. אין לי אמונה באף אחד.
גם בך אין לי אמונה"
הגבאי: "אתה חייב להאמין במישהו או במשהו. השאלה היא במה אתה
מאמין, ובמי אתה מאמין".
דדי: "בכלום".
הגבאי: "בטוח שיש מישהו, ונראה לי שאני יודע במי האמנת".
דדי: "במי?"
הגבאי: "במי שאמר לך שאתה אמור למות. עברה רבע שעה. אתה נראה
לי חי לגמרי".
דדי ידע שהגבאי צודק. הוא לא הבין. למה שד"ר ברטל ישקר לו בקשר
למחלה שאין לו? הוא נסע במהירות לביתו, אבל שם חיכו לו
השוטרים שהכניסו אותו לניידת. דדי הבין שאכל אותה.
בעוד הניידת מתחילה בנסיעתה לכיוון תחנת המשטרה הבחין דדי בד"ר
ברטל ובאשתו המחובקים מנופפים לו לשלום ומתפקעים מצחוק.