המדממים-פתח דבר

״שוב הגעת כדי להפסיד פיליפ?״ שאל אדוארד.
״אתה ממש מקור למזל רע, אתה יודע?״ נחר פיליפ בבוז.
הם הלכו במורד רחוב צדדי אפל, שפיליפ מתנדנד כמו בובה על חוט.
שני הבחורים בני ה-18 היו לבושים בבגדי פוטבול צהובים טיפוסים ונעלי סניקרס תואמים.
אחד מהם היה צנום עד העצם בעוד האחר היה כמו הרקולס, בתוספת קעקועים.
פיליפ התנודד לו כשיכור לגמרי ואדוארד לא אהב את מה שהוא רוצה לעשות.
״אני במקומך לא הייתי נכנס לשם, אפילו לא כדי להרשים אותה,״ הזהיר אדוארד.
״מה אתה אומר, לדעתי היא שווה יותר מהכסף שנהמר במשך מאה שנים.״
״רק מזהיר אותך, היא מקושרת לאישתו של מייסד המועדון, היא מסוכנת לדעתי.״
״אחריי שאנצח במשחקי ההימורים של הערב! הראה לך כמה היא מסוכנת באמת!״
״לא לזה התכוונתי…״ נאנח אדוארד בידיעה שלא יוכל לשנות את דעתו של חברו הטוב.
הם נעצרו מול סימטה חשוכת מראה עם אור בוהק סגול מהכניסה של בניין ענקי.
״זה המקום שרצית להראות לי?״ שאל אדוארד בהרמת גבה.
״כן, קוראים למקום ׳מועדון המדממים׳. אתה תאהב אותו!״ ענה פיליפ.
״כמו כל הפעמים הקודמות שגרשו אותנו בגלל שהיית שיכור.״
״מה אמרת?״ שאל פיליפ ונעץ בו מבט מבולבל.
״שום דבר. בוא נקווה שניצא משם בחיים.״ ממלמל אדוארד במעין תפילה.
הם התקדמו לכניסה החד צדדית בתקווה לא להפסיד את הכספם.
* * *

זואי ישבה בבר, מביטה בכוס הזכוכית הריקה מלאת הקרח.
היא בעצמה הייתה קרה כקרח במשך שנים רבות ביותר.
האורות הצבעוניים מהפנסים נעו וזזו בחור השחור שעוטף את המועדון, מאירים המוני צעירים רוקדים.
ריקוד עם בנים היה משהו שאהבה לעשות, אבל היא רצתה משהו יותר מזה.
היא רצתה אדם שיצליח לחדור,שימיס את ליבה ולדעתה הוא יגיע הערב.
החזירה את מעיל העור השחור על גופה כאשר ראתה כיצד הבנים בוהים בגבה המושלם.
זואי שנאה את כל הבנים: החתיכים,השתיינים, העשירים, החנונים והמקובלים בחברה.
היא רצתה אדם דומה לאביה, בעל כבוד ונימוס לאחרים, שיהיה לו אכפת ממנה אבל גם אכזרי וקר מאוד.
אף אחד מהבנים במועדון באותו הלילה לא הראה דבר מכך, מלבדו.
היא שמע את השריקה החדה באוזניה ועיניה האפורות ננעלו על חברתה מיידית.
שיערה השטני בתספורת קארה החדשה של חברתה היה נהדר עליה, את זה היא ידעה.
שהיא ראתה את חברתה קוראת למישהו, היא העבירה יד על שיערה הבלונדיני והוא יושר כמו תמיד.
זואי לא רצתה להביך את עצמה מול אותו אדם שיגיע ואולי זה האדם שליבה כל כך רצתה.
היא רק ידעה שהתספורת של חברתה היה יותר מעניינת כרגע באופן החלטי.
אבל לצערה המזל שלה הוביל אותה לצרות צרורות.
בחור צנום וחברו שנראה כמו הרקולס פילסו את דרכם לעברה, שהצנום מביט בה בחמדנות.
הם לבשו בגדי פוטבול צהובים ונעלי סניקרס תואמים, תלמידי תיכון.
היא רק חייכה לעצמה וידעה לקראת מה היא מתכוננת עכשיו.
״ברמן,תביא לי טקילה. זה יהיה מעניין ביותר,״ היא קראה.היא הולכת להנות מכל רגע ממה שיגיע אחר כך.״

* *
״הנה המלאך שלי!״ צעק פיליפ והחל לדחוף את ההמונים הרוקדים.
בבר ישבה בחורה בלונדינית במכנס ג׳ינס מאוד קצר ומעיל עור שחור תואם, שרגליה עטופות במגפיים שחורים עם עקבים נמוכים וחדים.
פיליפ הביט בה מהופנט, שותה בכוס קרח משקה רום עסיסי.
״היי!״ צעק אדוארד ותפס בפיליפ בכתפו, שייאט קצת.
״בוא אחריי! מצאתי אותה! את המלאך שלי!״ הוא צעק בחיוך רחב שיניים.
״אז בוא תכיר לי אותה בתקווה שלא נמות כן?!״ חברו צעק.
״אל תדאג! לא נמות היום!״ הבטיח פיליפ ביהירות והתקדם לעבר הבר בעודו מפלס דרך בין הרוקדים והשבים לאורות המנורות הצבעוניות.
אדוארד חשש עכשיו יותר ממקודם לחייו של חברו השיכור ולא מהמוות של עצמו.
הם המשיכו לפלס את דרכם בכוח, בתקווה להגיע אליה לפניי שתיעלם.
* *
זואי ראתה את הצנום השיכור וחייכה בידיעה שזה יהיה פשוט יותר עבורה.
הנער הצנום מיהר אליה שהוא מוכן להתנפל בשפתיו עליה כמו מטורף.
אבל היא פשוט עברה אותו בטשטוש שחור ונעמדה מול חברו המבוהל ביותר.
היא הביטה בעיניו בעיניה האפורות הזוהרות באדום בוהק לפתע.
״אתה תשכח שראית אותי. אתה תילך הביתה בלי לזכור דבר מהערב הזה ועם מי הלכת. אתה לא תזכור שראית את המקום הזה ואת הדרך אליו. לך״ היא פקדה עליו במילים ברורות וקרות כקרח.
הבחור בעל מדי הפוטבול הצהובים כמו הרקולס הסתובב על עקביו ופנה לכיוון היציאה כאילו משהו או מישהו ממש ישתלט על המוח שלו.
באותה מהירות שהגיעה זואי חזרה לבר במהירות הבזק שגבה אל הבר וכוס השתייה שלה בידה.
״תרצי לעשות איתי קצת כיף הערב בשירותים כאן?״ שאל פיליפ.
״בהחלט, איך קוראים לך חתיך?״ שאלה זואי בחיוך המהמם שלה.
״פיליפ, פיליפ טאקר.״ ענה פיליפ.
היא לגמה את הכוס בפעם אחת ובלעה הכל בנעימות יתר.
זואי אחזה במפרק ידו והובילה את הנער השיכור לשירותים הקרובים במרחק עשרים וחמישה מטרים הקרובים ביותר לבר.
שהגיעו לתא השירותים הקרוב, היא פתחה את הדלת והביטה בפיליפ השיכור.
״תיכנס בבקשה,״ היא אמרה במתיקות.
פיליפ מיהר להיכנס ולהוריד את מכנסי הג׳ינס שלו ככל האפשר.
זואי נעלה את הדלת בידיעה שזה לא ישנה מה שיבוא עכשיו.
היא הביטה בו ועיניה האפורות זהרו באדום בוהק בשנית.
״אתה לא תתנגד לי ולא תצרח,אתה תהנה מהנשיכה שלי,״ היא קראה.
זואי פתחה את פיה וזוג ניבים חדים וקטנים נשלפו יש מאין ברגע.
היא תפסה בראשו של פיליפ והטתה אותו שמאלה בידה השמאלית והצמידה את גופו אליה ביד ימין.
״אין משיחים בשעת הסעודה,ילד.״
* *
זואי במהירות הבזק הופיעה ליד המעלית, שהיא מלקקת את אזור פיה בלשונה ובאצבעותיה כאילו זה שוקולד חלב.
חברתה הגיעה באותה מהירות שבריר שנייה.
״רייבן, אז את מי רצית להכיר לי? עוד בן תמותה שאני יכולה לזלול או מישהו שהוא ערפד חדש ומעוניין להשתתף לשורותינו היום?״ שאלה זואי באדישות מוחלטת.
״לא. הוא יהיה ערפד חדש הערב ולא ערפד חדש, ערפד בכיר. את מבינה, מדובר באחי התאום.״ ענתה רייבן בלי להסס, מחייכת בהקלה שהיא יכולה לומר זאת.
זואי הביטה בה המומה כי היא ידעה שאחיה התאום יהיה מאוד עוצמתי כמוהן או אפילו באותו רמה של הבוס שלה, היא רק קיוותה שרייבן לא תתחרט על כך כל חייה.
כי אין דרך חזרה אחריי אירוע ׳השינוי׳ ואת זה כל בני מינה יודעים היטב.
״הוא יודע שאנחנו מה שאנחנו? ומי אנחנו?״ שאלה זואי בחשש מעט.
״לא. הוא יגלה את הכל עכשיו. הוא עוד בהלם לגלות שאני חיה,״ ענתה רייבן.
הצעדים התגברו שבחור בן 18 ובעל שיער שטני נכנס אל חדר המעלית.
״קרלוס, ברוך הבא למועדון המדממים. אני מקווה שאתה תמצא מההלם תיכף, כי מה שאני מתכוונת להראות לך בשעות הקרובות יהיו אנשים שלא תאמין שחיים. האנשים הכי מסוכנים בהיסטוריה.״