הטבעת המסתורית

קוראים לי עדי ופעם לפני מותה של אמי קיבלתי ממנה טבעת. היה לי מוזר לקבל ממנה את הטבעת כי מעולם לא ראיתי את אימא שלי עונדת אותה על האצבע שלה. אני רק זוכרת שהיא אמרה לי בשעות האחרונות שלה: "תשמרי עליה טוב טוב מתוקה שלי, כי את תצטרכי לתת אותה לילדים שלך". רציתי לדעת למה אימא שלי רוצה שאעביר לילדיי את הטבעת ולמה היא כל כך חשובה לה. אז החלטתי לצאת למסע בעקבות הטבעת, טסתי למקום שבו נולדה אמי אי שם במזרח אירופה. כשישבתי במטוס הוצאתי את הטבעת מתוך הקופסה שלה, והבטתי עליה. קיוויתי למצוא איזשהו רמז שיוביל אותי לתשובה שאני כל כך רוצה למצוא למי הייתה שייכת הטבעת לראשונה, ממי קיבלה אמי את הטבעת. חשבתי שאמצא איזשהו שם חרוט על צדה אך לא היא הייתה חלקה ובוהקת כמו חדשה. לאחר כמה שעות נחתתי בעיר הולדתה של אמי, ירדתי מהמטוס עברתי את הבדיקות הביטחוניות בהצלחה, ויצאתי משדה התעופה בשביל לתפוס מונית. עצרתי מונית פתחתי את הדלת והתיישבתי בתוכה. הנהג שאל אותי לאן אני צריכה להגיע וכיוונתי אותו לרחוב שבו עמד ביתה של אימא שלי שבו גרה כשהייתה ילדה קטנה. לאחר כחצי שעה של נסיעה הגעתי אל ביתה של אמי. צעדתי בשביל המוביל אל הבית וכשהגעתי לדלת דפקתי עליה בשקט ובעדינות. לאחר שנייה פתחה לי את הדלת אישה זקנה עם מטפחת לראשה וסינר מטבח לגופה. אמרתי לה שלום והיא הכניסה אותי לביתה בשמחה. הבית היה מרוהט בריהוט ישן ובלוי עלתה בראשי המחשבה שזה אותו ריהוט שאיתו הייתה גרה אימא שלי. האישה הגישה לי משהו לשתות והתיישבה מולי. סיפרתי לה שזה היה ביתה של אמי והאישה אמרה לי שהיא הכירה את אימא שלי. הראיתי לה את הטבעת ופתאום היא התחילה לבכות. האישה סיפרה לי שהיא הייתה חברה טובה של אימא שלי ונתנה לה את הטבעת במתנה. ואימא שלי הבטיחה לה שתעביר את הטבעת בירושה לבת שלה שזו אני. עכשיו כשאני כבר זקנה אני אתן אותה לך בתי האהובה.