האיש מהעתיד

מה באת אליי אישה צעירה, שוכבת בחוף הים וזוללת ארטיקים ובירה. חופרת עם כפות רגלייך בחול הרטוב, ועושה גומות בחול עם השדיים. אני יושב במסעדת דגים שמשקיפה אל הים ורואה אותך צוחקת אל השמש, והשמש צוחקת אלייך. בערב כמו בכל ערב בליל-ירח מלא יגיעו לכאן אנשים שיעשו מדורה וינגנו בגיטרה, לא שמתי לב אם את ביניהם.
אני שותה בירה "קורונה" החמוצה הזאת עם הלימון, ומלצר בבגדים צמודים מאוד של הומו וחיוך אווילי משרת אותי נאמנה בחטיפים ומנצ'יס וזיתים, אני אשאיר לו טיפ שמן כמו שהוא מקווה, מגיע לו. אני מזמין דג מושט ואוכל אותו לאט-לאט, שולה את העצמות. מזליף טיפות לימון על הבשר הרך ונוגס נתחים שמחליקים בגרון, כי אין בריא וטעים מעולם החי כמו דג. מישהו מסתכל במשקפת אל האופק, עומד ליד גדר ברזל קטנה צבועה לבן בוהק.
אני מסתכל עלייך, אישה צעירה. גם אני הייתי צעיר, וגם הכרתי צעירות לא מעט. בשבילי את תינוקת, בסביבות גיל העשרים, וגם אני חשבתי שאני מבוגר בגיל 19 עד שאמרו לי שאני ילד, כי ראיתי את הסרט "קוקו בן 19", יותר נכון הכרזה, מרוחה מעל בית-קולנוע ירושלמי כשהייתי אולי בן 9, 10.
יש לך חזה יפה, זקוף ומלא, וגוף כמו גיטרה. אבל אני צריך ללכת, אישה צעירה, כי גמרתי את הדג, ושתיתי את הבירה, ושילמתי למלצר כולל טיפ של איזה 50 אחוז (שגרמו לו לחייך כמו קיבל זין של כושי,) וזללתי את כל החטיפים והמנצ'יס, והשארתי מהזיתים רק גלעינים. אני מקווה לראות אותך פה עוד כמה פעמים ואולי יותר, כשאני אוכל דג, את עושה תיאבון. מי יודע, אולי אראה אותך מתבגרת ואף מזדקנת מולי לאט-לאט על החוף במשך השנים. ואולי יום אחד אפילו אגש אלייך ואקשור איתך מילה או שניים, או שיחה קצרה.
בינתיים אני צריך לחזור לעתיד.
XXX
"תביא עצים," צועק אחד, ומישהי נצמדת למישהו אחר. הם לוגמים בירה ועושים ערימה קטנה של עצים על חוף הים, ואצל איזה בחור רזה הגיטרה מוכנה כבר בצד. מישהי, לאחר שהיססה והסתכלה בים וטבלה רגליים, נכנסת לאחר שהתפשטה, בתחתונים וחזייה, לתוך המים וכמה בנים בודדים בוהים בה בעונג.
אני יושב באותה מסעדת דגים שהייתי בה בצהריים. מנורה בצבע דבש שופכת אור על השולחן שלי ואין הרבה אנשים סביבי. זה חוף לא המוני במיוחד, אבל יש כמה קבועים גם במסעדה וגם בחוף. על השולחן בצלחת מונח סטייק גדול, בגודל שני סטייקים רגילים, על צלחת גדולה עם כפית גדולה של סחוג אדום לא חריף מדי – יותר מטובל, וכמה פלפלים חריפים ירוקים. יש קנקן בירה מכבי – הקנקן שקוף ונראה כמו ברבור, ואם לא היה לו ידית אפשר היה לחשוב שזה מן אגרטל אמנותי. אני שותה בלי חשבון, בירה לא משפיעה עליי במיוחד, בעיקר לא מכבי, אבל זו בירה טעימה מאוד. היא הולכת טוב עם הנגיסות שלי בסטייק וצריבות הלשון מהפלפלים החריפים.
המלצרים התחלפו. מלצר שמן וחסון, בעל פנים רציניות אך חביבות, שלא מדבר הרבה, מביא לי מה שאני מבקש כמה רגעים אחרי שאני מרים אליו יד ומהמהם איזו בקשה שיבוא. הוא יודע שאני לא מדבר הרבה, ולא מנסה לקשור איתי שיחה, למרות שדי הרבה זמן אני מתארח כאן לארוחות שונות. הם כבר הבעירו אש בחוף, וכמה מכינים תפו"א בצד על שיפודי ברזל גדולים.
אני עסוק בסטייק, הרבה זמן לא יצא לי לאכול סטייק. הוא עשוי היטב ואפילו טיפונת שרוף כמו שאני אוהב. חתיכת פרה צלויה בקיבה עם לא מעט בירה עושים אותי מאושר. גם הבחורה הקצת שפוכה הזאת על החוף, ששוכבת על הגב ועושה בידיה תנועות שחייה רחבות בתוך החול משעשעת אותי ומסקרנת אותי. אולי היא לקחה סם קטן. לפני שאני הולך חזרה לעתיד אני קולט מהם כמה צלילי גיטרה מהבחור הרזה. הוא נשמע יותר כמכוון את הגיטרה, ולא מנגן, אבל אני מזהה משהו בוב דילני כזה.
אני יוצא אל הכביש השטוף אור ירח וצועד לאורכו על המדרכה. נדמה לי שאני שומע קול בחורה מהחוף שקורא "האיש מהעתיד הלך!"
זה מצחיק אותי.
>>>>>>>>>>>>>>>
יולי 2011