בית הקוצים- פרק 2

וכבר באותו לילה הם ארזו הכל, כל מה שהיה להם, שזה לא הרבה בכלל ויצאו.. ההורים שלהם ישנים חזק אפילו לא טריקה של דלת תעיר אותם.. אז הבריחה זה היה החלק הקל, אך עכשיו כל מה שנותר להם היה הוא לשרוד.
אז כך גרייסי והארי מצאו את עצמם לגמרי לבד, בתוך יער שוקק חיים של בעלי חיים מכל הסוגים, גם מהסוג שלא הייתה רוצה לפגוש באמצע הלילה.
הם צעדו יחדיו בשקט מופתי שלא בטעות יעירו איזה חיה מסוכנת.
הם הלכו והלכו. לאן? הם לא בדיוק ידעו.. הם פשוט הלכו בלי לחשוב יותר מידי על מה שהם עושים, בלי להרגיש את כאב הפציעות שחרטות לגופם, הם פשוט הלכו.
זמן הלילה נהפך ליום כאשר קרני השמש הראשונות זרחו ונתנו להארי וגרייסי לראות איפה הם צועדים….

"הארי, אנחנו לא יכולים כך להמשיך לצעוד אנחנו חוזרים על עקבותנו.. אתה רואה שם את העץ הזה עם השורשים הבולטים עברנו אותו כבר שלוש פעמיים." התלוננה גרייס.
"מה? את בדיוק רוצה שאני יעשה, אה גרייס?!" נזף בה.
"אני לא יודעת, אני חושבת שכדי שנסמן את הדרך." הציעה גרייס
"תאמת..שזה רעיון ממש לא רע, אבל איך בדיוק נעשה זאת? נגמר לנו האוכל והמים, אין לנו כלום מלבד גופנו." הארי פתאום נעשה מדוכא עקב ביטול הרעיון של גרייס.
"אני יודעת!" קראה בשמחה גרייס "נשתמש בגופנו.." אמרה גרייס ותוך כדי התכופפה והרימה אבן חדה מהקרקע.
גרייס החלה לקרב את האבן לזרוע ימין שלה… "Tך מה את עושה?!" קרא הארי בבהלה.."כמו מה זה ניראה לך שאני עושה ,אני משאירה עקבות של טיפות דם על האבנים בתור עקבות שלא נתבלבל בדרך"
הארי לא אמר כלום הוא רק הרים אבן מהקרקע קירב אותה לידו וקרחח…

וכך כל אבן שעברו הם השאירו טיפת דם, שתסמן להם את דרכם ביער הגדול והמבלבל…אך לרוע מזלם לקראת רדת החשכה.. התחיל לרדת גשם שמחק את כל טיפות הדם שלהם וכך גם את תקוותם למצוא מחסה….