בין הקורים

היה היה עכביש טוב לב ואהוב, שלא פגע בזבוב.
חידה היה בעייני מכריו שהביטו בו מארח בשמחה כל חרק שנקלע לקוריו, אך האמת הייתה שהוא רק חיפש חברה.
לברגע שמשהו הרטיט את רשתו הוא אץ רץ לכיוונו,
התיר אותו מהקורים ומלמל אליו דברים מרגיעים, ובכלל מארח כדת וכדין.
העכביש השרה נחת על העוברים ושבים, כשחילק טל בוקר רענן או כיוון נמלה אבודה לשביל המסומן.
לפעמים תהה לאן הלכו אורחיו וידידיו, ומדוע דרכיהם לא הצטלבו בקוריו.
אומנם היער אדיר, ובכל זאת זה לא היה נהיר.
אני סלע בנהר, חשב, ואורחי זורמים עלי כמים מההר.

אין אנו נוהגים לארח, אמרה לו אימו האלמנה. אני מודאגת ממך, ראה כיצד שיערותייך מאפירות. אפילו לאביך לא היו כאלה בעיות…
תראי אמא יקרה, אבא לא ממש האריך ימים. ולא, איני מחפש אשמים. אני זקוק למקום על הקורים, למצוא את עצמי ודרך חיים.
בני היקר והאהוב, חיינו מלאים בכל טוב, מדוע זקוק אתה לקרובים וידידים כשמבקרייך פרוסים כמגש מאכלים.
אנא אמא, אני זקוק להבנה. לא לחמלה, ואף לא לכעס ואכזבה. תני לי לטוות את רשתי בשלווה. יתכן שבסופו של יום תהי מרוצה.

יום אחד, כשחבש לחגב את רגליו, עכבישה קפצה לקוריו.
עכביש עכביש, אמרה חיש, מדוע תחבוש במקום לכבוש?
העכביש ספק רגליו ואמר לחגב רגלייך יתאחו תוך מספר ימים, עד אז שב עם משפחתך, השגח על הילדים. איני חפץ בנזקים בלתי הפיכים,על אף שאשמח לביקורים… ואת עכבישה יקרה, אינך כמהה לחברה?
איני זקוקה לידידותם של חרקים, אמרה, הגעתי לראות בעייני האם יש אמת בשמועות על עכביש שחיי מירקות.
אין אלה הירקות שמחזיקים אותי בחיים, כי אם האורחים האהובים.
אורחים פורחים, ניצלים ובורחים.
אצלי הם מנוצלים כהלכה, מזון לסעודה דשנה.

נוכל לטוות יחדיו קורים, ואולי אף להיות חברים. חשב העכביש.
ומהתדהמה נפל לאדמה. איזו מבוכה.
העכבישה קיפצה להושיט עזרה, כשהעכביש נתקף חרדה.
מקומו בקרקע הכל נראה עצום ונורא.
עכביש עכביש, איך אתה מרגיש?
בבקשה, בואי מחר. אני נורא מסוחרר.
העכבישה מצמצה והלכה לדרכה.

בלילה כשנשכב, היה היום בעוכריו, הבלבול והחרדה הפכו את שנתו לחסרת מנוחה.
ובחלומו הוא ניצב על גבעה בלב השממה, מבודד וחסר תקווה.
לפתע נשמעו רעשים קלושים, שהפעימו את ליבו הקטן והתמים,
ומבין החולות הגיחו שתי נמלות.
כשהראשונה עברה, פנה העכביש בתחינה "נמלה נמלה, ארחי לי חברה".
אני בשליחות חשובה, ענתה, בשם המלכה!
אנא ממך, דקה! שבי נא עימי, ארחי לי חברה.
אך הנמלה כבר המשיכה בדרכה.
כשבאה חברתה, חזר העכביש על הבקשה. הפעם אפילו לא נענה.
העכביש חש כיצד עולה בו חימה, והשתמש בקורו כחכה דקיקה.
בואי הנה נמלה נחמדה, אמר וגרר אותה מדרכה.
ארחי לי חברה.
הנמלה הגיבה בהתנשאות, ואמרה שהוא בושה לעכבישים, נחות.
אחיזתו בקור רפתה, ואז התקבלה בליבו החלטה.
אני זקוק לחברה, וגם לארוחה חמימה. ואת, נמלה מלאת חולות, עונה על כל הדרישות.
בהנאה מהולה באשמה סעד העכביש את ליבו, בליבה.
כשסיים לסעוד, נשכב על החול החמים וחשב: עכשיו היא עימי לעולמים…
לפתע נשמעו דפיקות, והחול נרעד בטלטלות עזות.
מה קרה?! קרא, והתעורר בבהלה.

היער נרעד בטלטלות עזות כשרעם הכה בו שמות.
ולפני שהספיק השחר את השמיים להבהיר, כוסה היער בענן ממאיר. גשם הומטר ללא רחמים, משחית את הקור ואת העכביש התמים.
וכשלא עמד הקור במעמסה, השתלשל העכביש לקרקע התחוחה.
חושב שהגיע הזמן לצאת מהקורים, למצוא את עצמו וחברים חדשים.