אש הריק – 1/3
לילות שלמים אני כאן בלי חמצן אבל נושם, הכול מסביב שחור ואני יושב על הצבע, אני צמא לראייה ולשוני קפואה בלי טעם, הייתי כמוהם אבל היום אני לא זוכר מי הם, מתוך האפלה מרגיש אצבעות נוגעות בי, ואני מרגיש שאני נוגע בהם, כול אצבע מעבירה בי קרירות שמפחידה אותי, לבסוף הבנתי שאני נוגע בעצמי.
קפצתי בבהלה, למשמע דפיקה, הסתכלתי סביב מחפש אחריה אך מבחינתי הירח היה בכול מקום, דפיקה נוספת הייתה קרובה יותר, היא הייתה בקרבתי, יכולתי לחוש אותה בגופי שצמרר כאילו חיממו אותו, דפיקה נוספת, ואני מבין שאני חי.
הירח התעוור והתנפץ למיליון חלקים בין סדקיו יכולתי לראות אור שהכאיב לי, כאילו שרף עיניי הרגילות לכלום האין סופי, מחשבותיי כבר לא נשארות בי, אני פותח את פי ושואל למה.
השמש העירה אותי לבסוף, אני שוכב בין שתי הרים האחד מוצק והשני חיוור, ידי ימיני קשורה למוצק, וידי השמאלית לחיוור, יד ימין נראת כאילו משהו שורף אותה ויד שמאל כאילו משהו מקפיא אותה, ואני בקושי קמתי ותפוס בין שני עולמות.
מתוך הדממה הרגשתי כאב, כאב שדיבר אליי, ואמר דבר מה אחד, "התמשול?"
תגובות (0)