אנסטסיה הגירסה שלי – פרק 3
הצל התקרב יותר ויותר אליי , ונעמד לידי , הייתי בעילפון , אך הצל המסתורי הסתיר את השמש .
הייתי מפוחדת , אך לא יכולתי לעסות דבר מלבד לנשום .
הדמות המסתורית הרימה אותי , והרגשתי ידיים חסונות , אוחזת בראשי ובברכיי .
הדמות המסתורית הרימה אותי כך כברת דרך , נכנסנו למקום שהרגיש חמים ונעים לאומת הכפור שהייה בחוץ .
לפתע , בפעם הראשונה לזיכרוני ,הרגשתי בתוכה , מוגנת , מהסכנות העורבות בחוץ ,
עטופה , במאיין סמיכת כטיפה של הגנה , זה גרם לי להרגיש שאין לי יותר מימה לחשוש ,
ש… שאין צרות בעולם , ושכול החוויה הנוראית שעברתי ,
כאילו … כאילו לא הייתה כימת מאז ומעולם .
התעוררתי , מצאתי אצמי בתוך מיטה נוכה מאוד , עם סמיכה לבנה , כרית עבה , בתוך חדר קטן שהיה ניראה כמו חדר כביסה .
כמתי מהמיטה הקטנה , ויצאתי מחדר הכביסה .
הכל מבחוץ היה ניראה כמו בית בובות ילדותי , הישר מחדר הכביסה יצאתי למאיין סלון קטן ,
עם מלאה מיטות בכל מיני גדלים , ומקושתות בצורות שונות , עם כתוביות של שמות , כול אות הייתה ברורה , וחרותה בעדינות אומנותית שכזו .
מימיני הבחנתי במדרגות עץ קטנות , מיתוך סקרנות עליתי למעלה , וגיליתי אוד שבעה מיטות נוספות , רק הפעם , הן היו טיפה יותר קטנות .
חשבתי לעצמי , למה המיטות האלה מופרדות מהאחרות ?
ולפתע שמתי קול מאחורי .
כי אלה הן המיטות שלנו .
הסתובבתי אחורה בבהלה , ולא רעיתי אף אחד ,
מי שם ?
שאלתי לאוויר בקול מפוחד .
לרגע אחד הרגשתי , שמישהו משך משיחה אדינה בשמלתי , ואותו הקול אמר עם זוט :
כאן למתה .
השפלתי מבת , ולהפתעתי רעיתי גמד קטן , בגובה מותניי , בעל שער לבן , וזכן ארוך אד הרצפה .
הבטתי בו בפליאה , לא ידעתי מה להגיד , כפאתי במקום עם פה פעור מולו .
והוא התחיל שוב לדבר , אל תפחדי מימני ילדתי .
בקולו הייתה נימה של חיבה וחביבות .
מי את ?
מה שמך ?
מה קרה לך ?
מאיפה את ?
כשניסיתי לאנות לגמד החביב , לא ידעתי מה להגיד …
תיראה , אני .. לא בדיוק זוכרת מי אני , מאיפה בתי , ואפילו בקושי איך קוראים לי .
אני זוכרת שקוראים לי : ע… נ …י.י .. ה … אאאם….
מצוין , אמר הגמד בשמחה , ניקרא לך ענייה !
הגמד חייך אליי ואמר :
בואי למטה , כולם רוצים לפגוש אותך .
אהה . ודרך הגב לי קוראים דוק .
אני ודוק הלכנו יחד אל המדרגות , כאשר הבטתי קדימה , ראיתי עוד שישה גמדים , בארך בגובהו של דוק , היה שם אחד טיפה יותר נמוך , ושיירה של ילדים מאחוריהם .
כולם הסתכלו עליי בצורה מוזרה , אבל עם זוט גם חמודה ומצחיקה .
חייכתי לאברם והם השיבו לי חיוך .
דוק החל מצביעה על אחד הגמדים ואמר :
זה הוא ביישני , ואצבעו זזה מאת ימינה בעודו אומר ישנוני , וכך הלאה לזללני , רטנוני , אפצ'י ,
והאחרון והצעיר מכולם , אליזי .
אחשב הבנתי למה הוא נמוך מהשאר , אמרתי בליבי .
אחשב אציג לך את הילדים אמר דוק .
הילדה שעליה הצביעה דוק אחשב , הייתה יפה מאוד , בעלת שער חום גולש , עיניים ירקרקות וחודרות , לבושה בשמלה קצרה וירוקה , זוט רינה אמר .
בעודו מאביר את העצבה אמרתי לעצמי : רינה נראתה חברותית מאוד ,
כן את צודקת ענייה , רינה חברותית מאוד .
איך ידתה על מה חשבתי ?
דוק אמר שזה הכעך שלו , כוראה מחשבות , רינה חייכה חיוך מתוק , ואני חייכתי לה חזרה .
מאותו הרגע ידעתי שנהייה חברות טובות.
אז נמשיך אמר דוק , הילדה שהייתה ליד רינה הייתה גם כן יפה מאוד , היה לה שער שחור , מטולטל , ועיניים כחולות עמוקות .
לה קוראים ג'ניפר .
דוק המשיך להציג את הילדים , אחד אחרי השני , היו הרבה ילדים , לרגעה הבטתי אציידה ,
ילדה קטנה , התחבאה מאחורי המדרגות , הציצה עליי מידי פעם , והמשיחה להיתחב , הי נראתה מתוקה , אך כנראה הי ביישנית מאוד .
דוק סיים להציג לי את כל הילדים חוץ מאותה ילדה , פשוט הוא לא ראה אותה .
אט אט , ירדתי במדרגות והפנטי מבתי לאותה ילדה ,
הי אני ענייה , מה שמך ?
הילדה לא השיבה , ציוץ לא הוציאה מפייה , הי נראתה מפוחדת .
אל תפחדי מימני , אני ידידותית .
והילדה המשיחה בשתיקתה .
לפתע ראיתי על צברה שרשרת קטנה ועליה קיטוב "נעמה".
, עזבי אותה ,הי סתם ילדה קטנה , אמרה ג'ניפר , הי לא מדברת בכלל .
דמעות קטנות החלו להיבצר בעיניי נעמה , והיא רצה החוצה .
למה את אומרת את זה , זו רינה שאמרה זוט .
כי זה נכון .
הילדה הזוט מאולם לא דיברה , וכנראה שהי לא תדבר , אמרה ג'ניפר במאיין התנשאות שכזו .
חשבתי בליבי , הי לא כזו קטנה , הי בגיל שגבר יודעים לדבר , אז מה באמת קרה לילדה הזו ?
היו להן מספר דקות של שקט , שקט שהראה כי כול אחד לבד חושב על הילדה הקטנה .
לפתע , נישמע קול של ילד נוסף מבחוץ : נו אז מה אם החדשה ? הי בסדר ?
נפתחה הדלת , ובה ניכנס ילד בן גילי , גבוהה , עם שער חום כשלי , עיניים חומות קהות .
אהה וזה פיטר הצהיר דוק .
פיטר ניראה לרגע מובך כי חשב שאני עודני במיטה , הוא צעק " מה עם החדשה " כשאני שמעתי .
פיטר " פן " לשירותך הוא אמר , צחקתי מאת והוא חייך .
כינויי נחמד מיסטר פן , חחח…
שנינו צחקנו .
אבל ברגעי הצחוק האלה נזכרתי בנעמה , ורצתי החוצה ליראות מה אייתה .
בחוץ היו מלה כורסאות קטנות וגדולות , נעמה ישבה על הכורסה שלה , החי קטנה , החי נמוכה .
ניגשתי אליה , הדמאות אודן היו בענייה , הי רוצה להיות חברה שלי ?
נעמה הנהנה את הראש לחיוב .
טוב אז רוצה לשחק ?
שוב הי רצתה ,
קמה מהכורסה שלה בקופצנות ילדותית מתוקה שכזו , ורצה אל חדר המשחקים ,
להביא את המשחק האהוב עלייה .
סולמות וחבלים , נעמה החלה לפתוח את המשחק בזריזות , לסדר את הלוח והחילים , שתי הקוביות וקמה קלפים , ישבתי אייתה על הרצפה של הגינה והתחלנו לשחק .
נעמה האבירה אליי את הקוביות , כדי שאשחק ראשונה , לקחתי את הקוביות לידי , וניסיתי לחשוב
, מה אני צריחה לעשות , לא זכרתי איך משחקים , ניסיתי להיזכר , בכל הכוח , אמרתי לעצמי ,
את לא יכולה לשאול אותה כי יבצר מצב לא נעים .
פתאום שמתי את דוק אומר לי את ההוראות , מיפני שהוא היה קורא מחשבות , הוא פשוט הסביר לי במחשבותיי איך משחקים והתחלנו לשחק .
הי ניצחה אותי די בקלות , טוב זו הפעם הראשונה ששיחקתי סולמות וחבלים בכול חיי , אי אפשר להאשים אותי .
ישר אחרי המשחק , דוק ביקש לדבר איתי , הלכתי לאברו בזריזות .
הודיתי לו על עזרתו במשחק עם נעמה , עזרתה לי למנועה מצב מאוד לא נעים .
דוק חייך , ואז החל לדבר ,
ענייה , את יודעת לנשות להגיד מאיפה באת ?
הינה שוב החלו השאלות , לא ידעתי מה להגיד מלבד את מה שאני זוכרת .
הדבר היחיד שאני זוכרת הוא , שהרגשתי באייתה בגב , נפלתי לאדמה , פקחתי עיניים , וראיתי אנשים בורחים וצועקים , ופרשים , רכובים על סוסים באיכויותיהם .
שחבתי על האדמה כמוטלת מתה יומיים , וכשהשטח היה נכי רצתי אל היערות . ומחוסרת כוח נפלתי לרצפה , ומייעד אחרי חן , צל מסתורי הרים אותי והביא אותי הנה .
זה כל מה שאני זוכרת מחיי .
דוק הבית בעיניי במבט מתעניין .
מספר שניות עברו והוא הבין את המתרחש , טוב לפחות חלק מימנו .
והוא אמר :
דאי לך כי הצל המסתורי הזה
הוא פיטר ….
תגובות (0)