איש ללא שם

היה היה איש ללא שם, ללא גוף, ללא רוח. למעשה שום דבר מאותו איש לא נשאר קבוע. הדבר היחיד שהחזיק את האיש בידיעה שהוא אותו האיש, היא שרשרת הזיכרונות שהיו שזורות בראשו שקשרו אותו לאירועים עברו.
לשם הנוחיות נקרא לאותו איש אדון איקס.

שיגרת חייו של אדון איקס הייתה נראת מאוד לא שיגרתית לאדם הרגיל הצופה מן הצד, אך מבחינתו של איקס זה כל מה שהוא הכיר, ולכן הוא לא הרגיש במשהו מוזר בחייו. שיגרת חייו של אדון איקס הייתה מחולקת לימים. בכל יום היה איקס מתעורר לצליל צורם אחר בין אם זה שעון מעורר, רעם פגז או צווחה של בת יענה, ומגלה איזה עולם חדש נפל בחלקו היום. אך אל תתעו לחשוב שזה הוא השינוי היחיד שחל בשגרת יומו של אדון איקס. לא רק שהוא היה מתעורר לעולם אחר, אלא התנהגותו, תפקידו ועצם מהותו השתנו בהתאם לעולם אליו התגלגל. פעם אחת היה איכר עובד אדמה בעל משפחה מרובת ילדים ממחוז סאצ'ואן, ופעם אחרת פיראט בין גלאקטי מהמאה השלושים וחמש. ובכל פעם התנהג והרגיש כמו מלך, פיראט או איכר ללא קושי, כאילו חי כל חייו בתפקיד זה.

זה היה יום רגיל בשביל אדם איקס, הוא התעורר למשמע קריאת הטירקס ומיד הבין שהוא חלק מקבוצת ציידים בתקופת היורה.
"בוא, הטקס מתחיל" קרא ראש השבט לעברו בניב פרה היסטורי עתיק שלא שרד את מבחן הזמן.
ראש השבט הוביל את איקס אל מדורה. השמיים היו שזורי כוכבים מכל עבר, ומסביב למדורה הסתובבו אנשים שחומי עור, מצחם מעט בולט, צועקים קריאות הלל לאלים שנשכחו. ראש השבט אחז כלי עשוי אבן, מלא נוזל ירקרק.
"שתה בני" אמר לאיקס.
איקס שתה את הנוזל ללא רתיעה, כי ידע שזה הוא חלק מתפקידו היום. לפתע ראייתו של איקס התשתשה והעולם כבה.
"מי אתה?" שאל קול בחשכה.
"אני אצ'נטן, בן לשבט אושניר." ענה איקס.
"לא היום. מי אתה באמת?"
"א…אנ… אני…. אף אחד…. אני אף אחד וכולם בו זמנית".