אגדת ארץ הפלאות.

סכינה המעוטר חותך את בשרו במהירות, ממוטט אותו על רצפת האבנים האפורות הנוצצות בשמש הקופחת. חיוך גדול נמרח על פניה, היא הסתובבה לאחור והשליכה את סכינה על עוד מפלצת. הסכין פגע בדיוק בעינו האדומה של קומקום גדול, השורף כל דבר שבדרכו. צחוק מילאה את שמי ארץ-הפלאות. היא הביטה סביב, לא נראה דבר. החיוך על שפתיה התרחב. היא הלכה בקלילות צפונה.

שמלתה התבדרה ברוח, ועיניה נעוצות אי שם הרחק. ידה התהדקה על קת הסכין, אצבעותיה אוחזות בה כל כך חזק, עד שהן שהלבינו. עיניה האדומות שיקפו את כל הנוף שהשתרע מולה – יער קסום, עם דומינו מפוזר בכל מקום, מצוקים גבוהים וגבעות. המקום היה נראה כלקוח מאגדות, אך בתוך היערות, הסתתרו מפלצות נוראות ההורסות כל דבר העומד בדרכן. אך לנערה לא הייתה בעיה עם זה, היא הייתה רגילה. היא הייתה רגילה לעולם המוזר הזה, בעולמה שלה היא הייתה משוגעת, פסיכית, או מטורפת. כאשר הגיעה לעולם הזה בפעם הראשונה, חתול כחוש לגמרי ליווה אותה. הוא עדיין מלווה אותה, אך מעט יותר.

האגדה שתמשיך להתקיים, אגדת ארץ הפלאות.