שמיים כחולים – חלק א'

כשאני מטייל על הסיפון…טוב, כשאני מנקה את הסיפון (הוא מצוי על הברכיים משפשף בחוזקה את הסמרטוט על הסיפון כדי לנקות כתם שומני ומגעיל שפשוט מסרב להעלם) ומסתכל לעבר השמיים הכחולים שנראים כמו חלום רחוק שברח לי מהיידים, אני מנסה לזכור איך לעזאזל הגעתי לפה? כל מה שיש לי זה מפה ישנה ומדליון שמרמזים על סיפור שאני הולך לספר לכם.

אז הכל התחיל באותו יום שחגגתי את יום הולדתי, הייתי בדיוק בן 15 (מחייך לעצמו וממשיך).
הייתה לי מסיבה גדולה ומפוארת, שאמא שלי ארגנה. באותם ימים אמא שלי כל הזמן אמרה שאני אגדל, אהיה סופר, אני לא יודע מאיפה צץ לה הרעיון, שאני הילד הקטן שלה אהיה סופר, אולי בגלל שכשהיא הייתה קטנה היא רצתה להיות סופרת אך היא לא עולם לא הצליחה לכתוב סיפור בודד.

אז בחזרה למסיבה שלי, למסיבה הוזמנו כל החברים והקרובים שלי וכולם שמחו, שרו ורקדו, הכל בשביל לעשות אותי מאושר, אך כל המאמצם נכשל משום שהאדם היחידי שלא הגיע היה אבא שלי. אבא שלי נעלם מהבית לפני 3 שנים והוא עדיין לא חזר, הוא אמר שהוא יוצא לשליחות, אבל אף אחד לא ידע מה השליחות הזו.

אבא שלי הוא אדם פרימיטיבי, הוא בכלל לא קשור לזמנינו, הוא תקוע שם בשנות ה-20, ועד היום אני לא מבין למה, אמא שלי אומרת שזה בגלל שאבא שלו התאבד שהוא היה צעיר והוא עדיין לא התגבר על זה (אבל אם תשאלו אותו משהו על זה הוא יכחיש הכל).

אז בכל מקרה, בזמן שכולם חגגו ונהנו, ישבתי לי בצד החדר על הספה הגדולה לבדי וחשבתי על אבא שלי, בזמן שאני חושב אני רואה מרחוק אישה זקנה, לבושה בסוודר חום שעליו צעיף אדום שעוטף את ראשה, כך שכל שערה על ראשה מוסתרות חוץ מכמה שערות לבנות שמצאו את דרכן החוצה, היא החזיקה תיק שחור, לא מעור אלא מבד ישן וגס שהיו בו חורים קטנים וחוטים שיצאו ממנו ופניה היו לבנות וחיוורות. לפתע אני שם לב שהיא עושה את דרכה לכיווני, חשבתי לעצמי, אולי היא ידידה של אמא שלי או משהו כזה שבאה לומר לי שלום. פתאום נשברה כוס בקצה החדר, אז הסתתי את מבטי (עם גיחוך קטן), והחזרתי את מבטי לאותה זקנה, אך ברגע שלא שמתי לב היא פשוט נעלמה לי מהעיניים.

חשבתי לעצמי, טוב זה לא משנה והבטתי שמאלה, לפתע אני רואה אותה לצידי, שאלתי אותה מי היא והיא השיבה שהיא קרובה שלי מצד אהא (חשבתי לרגע אולי היא תעזור לי למצוא את אבא שלי, אבל נזכרתי ששאלתי כבר כל כך הרבה אנשים ואף אחד לא ידע, ובינינו רוב הסיכויים שאישה זקנה כמוה לא תזכור אותו אפילו). בזמן שאני שט עם מחשבותיו פתחה את פיה ושאלה אותי "מה שלום אבא שלך?", אמרתי לה שהוא כבר 3 שנים לא היה בבית ואנחנו דואגים לו. "זה מוזר רק לפני שנה פגשתי אותו בקליפורניה והוא נראה בסדר, רק קצת מפוזר" השיבה הזקנה.

הסתכלתי עליה בתדהמה, לא הבנתי מאיפה היא נפחה עליה, ואז היא הוסיפה "הבאתי לך מתנה" ומוציאה את המתנה מהתיק השחור, המתנה הייתה עטופה בנייר עטיפה מבריק שעד שראיתי את השתקפותי בחבילה הקטנה שחזיקה הזקנה. בעודי בוהה בעטיפה המבריקה פנתה אלי הזקנה ואמרה "אביך נתן לי את המתנה הזו, שאני אביא אותה לך"