קוציקה בחשמלית – סיפור שסיפר לי אבי על כלבת טרייר קטנה
יום קיץ נאה אחד, בעיר גאלאץ שברומניה, סבא ניקו וקוציקה תכננו לבקר את רודיקה הקטנה, הנכדה של סבא ניקו, ולכן הם צעדו להנאתם לעבר תחנת החשמלית שהייתה ממוקמת לא רחוק מביתם.
חשמלית, ילדים, זו מן רכבת קטנה הנוסעת בתוך העיר על מסילה וממונעת על ידי חוטי חשמל עבים המתוחים לאורך הרחוב מעליה, בדיוק כמו הרכבת הקלה בירושלים.
בדרך קוציקה כדרכה גילתה עניין בעוברים ושבים ובכלבים אחרים בכשכושי זנב ורק חתול שחור גדול הצליח להוציא אותה משלוותה והיא נהמה לעברו בכעס במותחה את הרצועה שסבא ניקו החזיק בחוזקה.
בטח כבר ניחשתם שקוציקה זו כלבה קטנה וחמודה.
לאחר כמה דקות הליכה הם הגיעו לתחנת החשמלית ההומה מאדם וכעבור כמה דקות נוספות הגיעה החשמלית חרש, שכן מנועים חשמליים לא מרעישים, ופתחה את דלתה הגדולה לרווחה.
סבא ניקו וקוציקה עלו שלוש מדרגות, סבא ניקו באיטיות מה וקוציקה בקפיצה זריזה, והתייצבו אל מול נהג אדיב.
הנהג העלה את שאר הנוסעים והחל לנסוע.
סבא ניקו הסיר את מגבעתו בחשפו רעמת שער לבנה דלילה, החזיק את המגבעת רגע קט באוויר והחווה קידה קלה בראשו, "יום נעים לך אדוני הנהג."
"יום נעים לך אדוני," החזיר הנהג באדיבות.
סבא ניקו שלף שטר כסף בן 10 ליי (המטבע הרומני) מכיסו והושיטו לנהג.
"שני כרטיסים בבקשה, אחד בשבילי ואחד בשביל קוציקה," אמר סבא ניקו בהנהנו בראשו כלפי מטה לעבר קוציקה שבחנה בעניין את רגלי הנוסעים שלידה.
הנהג החביב, שזה רק עתה הבחין בקוציקה המכשכשת בעליזות בזנבה לכל עבר, התכופף ושלח יד מלטפת לעבר ראשה השעיר והיא מצידה ליקקה בלשונה הדביקה את ידו המושטת.
"אני רק מקווה," אמר הנהג בהיסוס, "שיש עמך מחסום פה לכלב, ההוראות החדשות, אתה יודע."
"אוי," פלט סבא ניקו באכזבה בהכותו בכף ידו הפתוחה במצחו, "איך שכחתי."
"אני מצטער," אמר הנהג כשנימה של חוסר נעימות נשמעת בקולו, "אלה ההוראות החדשות, אני מצטער."
"אני מאוד אודה לך," אמר סבא ניקו בתקווה בשולחו מבט מתחנן לעבר הנהג, "שהפעם תוותר לנו שכן אנו ממהרים לבקר את רודיקה, נכדתי הקטנה, שהיא חולה."
"הייתי מאוד רוצה לעזור," אמר הנהג בצער, "אבל אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה, יש מבקר, אתה יודע… אני מבקש ממך לרדת בתחנה הבאה."
למזלם של ניקו וקוציקה ילד קטן שישב עם אמו בספסל הקדמי ליד הנהג החל לבכות, "אמא, אני לא רוצה שיורידו את קוציקה, היא כל כך נחמדה," ניגב הילד את עיניו ושלח ידו לעבר קוציקה והיא החזירה לו בנשיכות קלות ובכשכושי זנב.
בינתיים גם נוסעים אחרים התערבו וגערו בנהג על חוסר ההתחשבות שלו.
"טוב," בישר הנהג, "הפעם אני אוותר לכם, אבל רק הפעם. תזכרו, תמיד צריך להביא מחסום פה ורצועה כשמסיעים כלב בחשמלית וחוץ מזה אני מבקש לא לשחרר את קוציקה ותחזיק אותה עלייך במשך כל זמן הנסיעה."
"תודה רבה, אדוני הנהג," אמר סבא ניקו כשאנחת רווחה נפלטת לו מפיו.
"ווף, ווף," הודתה קוציקה.
הם התיישבו במושב פנוי בסוף החשמלית וסבא ניקו החזיק את קוציקה על ברכיו כשהיא מתנשפת קלות כשלשונה הדביקה משתלשלת לה מתוך פיה בתנועות נשימתה שכן היה זה יום חם.
לא חלפו מספר שניות וילד קטן, ממשוקף, שישב בספסל לידם עם אמו פרץ בבכי, "איפה הצב שלי, איפה הצב שלי?"
"אוי, הוא שוב ברח לך מהקופסה, למה אתה לא משגיח עליו?" אמרה אמו בכעס, "איך נמצא אותו בכל ההמולה הזאת?"
"יש לי רעיון," הפסיק הילד לבכות וניגש לסבא ניקו וליטף את קוציקה שישבה רגועה על ברכיו. "בבקשה קוציקה, תעזרי לי, רק את יכולה למצוא את לולו הצב שברח."
עליכם לדעת, ילדים, שקוציקה היא כלבת צייד מסוג טרייר שהמומחיות שלה זה למצוא בעלי חיים קטנים שמסתתרים במחילות בעזרת חוש הריח המפותח שלה ובטח שלמצוא צב אי שם בחשמלית…הצחקתם אותה…זו משימה קלה להפליא כמו לכרסם עצם טעימה.
לפני שסבא ניקו הבחין במתרחש קוציקה קפצה אל בין רגלי הנוסעים כשהיא מרחרחת את הריצפה בעזרת נחירי אפה הרגישים. מספר ילדים הצטרפו אף הם לחיפושים אחרי הצב הנעלם בצהלות שמחה והחשמלית היתה כמרקחה.
"מספיק עם הרעש הזה ילדים, מה הכלב הזה עושה פה?" נשמעו קריאות עצבניות מכל עבר.
אבל זה לא הפריע לקוציקה ולילדים להמשיך בחיפושים המהנים, וסבא ניקו אפילו לא טרח לקרוא לקוציקה אליו שכן ידע שהיא תחזור רק אחרי שהיא תסיים את משימתה.
לפתע קוציקה הופיעה מאי שם עם הצב בין שיניה והגישה אותו לילד תוך כדי כשכושי זנב כשהיא מתרוממת על רגליה האחוריות.
כל הילדים מחאו לקוציקה כפיים ואפילו שני מבוגרים הצטרפו.
"תודה רבה לך קוציקה," אמר הילד ואימץ בשמחה את הצב האובד אל ליבו.
"ילדה טובה קוציקה, ילדה טובה," אמרה אמו בשביעות רצון והגישה לקוציקה חתיכת ביסקוויט כשהיא מלטפת את ראשה.
חתיכת הביסקוויט נעלמה כלא היתה וקוציקה חזרה בניתור קל למקומה שעל ברכיו של סבא ניקו. החשמלית עצרה בתחנה, העלתה נוסעים נוספים בדלתה הקדמית כשאחרים יורדים בדלת האחורית והמשיכה בדרכה.
אחד הנוסעים שעלה לחשמלית הכיר את סבא ניקו ושאל אותו מתי המגבעת שלו תהיה מוכנה שכן סבא ניקו היה כובען במקצועו – מישהו שמייצר, מוכר, מתקן ומנקה מגבעות (כובעי ערב לגברים) וכובעי ערב לנשים.
"אתה יכול לבוא כבר מחר, אדון שטיינר."
"יפה מאוד סימונה," אמרה אמא בשביעות רצון לבתה הג'נג'ית הקטנה ששתי צמות עבות עטרו את ראשה, "סוף סוף את מסיימת את כל הארוחה."
"תודה אמא," אמרה הילדה כשהיא מגניבה מבט מהוסס לעבר קוציקה שחתיכת נקניק גדולה משתרבבת לה מפיה.
שקט השתרר בחשמלית לזמן מה והנוסעים נרגעו לצלילי המוזיקה הקלאסית שבקעו מהרמקולים.
מוזיקה קלאסית אתם יודעים, ילדים, זו מוזיקה רצינית כזאת שגם כשהיא עליזה אז גם אז היא רצינית.
לפתע קוציקה נעמדה על רגליה האחוריות והתבוננה מחלון החשמלית הנוסעת בעניין לעבר הרחוב ההומה וכשראתה איזה חתול שחור על המדרכה נבחה ונהמה בכעס כשהיא מסתערת לעבר החלון.
"שקט קוציקה, שקט קוציקה," ליטף סבא ניקו את ראשה השעיר אך ללא הועיל.
"תשתיק כבר את הכלב הארור," צעק אחד הנוסעים לעבר סבא ניקו, "היא מפריעה לי לשמוע מוזיקה קלאסית."
"אדוני הנהג," צעק הנוסע בקול, "לא מספיק שהכלב בלי מחסום פה הוא גם מפריע לשמוע."
הנהג ביקש בנימוס ברמקול מסבא ניקו וקוציקה לרדת מהחשמלית בתחנה הקרובה אבל למזלם הילדים בחשמלית החלו לשיר בקול, "רוצים את קוציקה, רוצים את קוציקה, לא רוצים מוזיקה קלאסית."
הנוסעים חייכו ואפילו הנהג הבליח חיוך דק מבין שפתיו.
האיש הזועף חייך אף הוא ואמר לנוסעת שישבה לידו, "כנראה שהחשמלית היא לא בדיוק המקום המתאים לשמיעת מוזיקה קלאסית."
החשמלית המשיכה לנסוע במורד הרחוב הראשי של גאלאץ, רחוב דומנאסקה, שהוביל לדנובה שמימיה הכחולים והנמל על מנופיו הגדולים הופיעו בהדרגה לעיני הנוסעים.
איפה הסיגריות שלי אמר בכעס איזה גבר זועף פנים כשהוא תר אחרי האבדה בהניעו את ראשו מצד אל צד.
למגינת ליבו, סבא ניקו הבחין שקוציקה שוב נעלמה וכשהוא קם על רגליו בתורו אחריה ראה אותה צועדת בעליצות לעבר הנהג עם קופסת הסיגריות בפיה.
"אני מצטער," סבא ניקו התנצל בפני האיש וקרא לקוציקה לחזור אבל היא כבר הספיקה להגיש את קופסת הסיגריות לנהג.
הנהג הודיע ברמקול, "האדון עם הסיגריות יכול לבוא לקחת אותן, טוב מאוד שקוציקה לקחה לך אותן, אתה בטח התכוונת לעשן בחשמלית שלי ואתה יודע שזה אסור. זו לא הפעם הראשונה שאני תופס אותך. בפעם הבאה אתה כבר לא תעלה לחשמלית שלי. ברור?"
הנוסעים פרצו בצחוק רועם והחשמלית הגיעה כמעט לשפת הדנובה ועצרה בתחנה שסבא ניקו וקוציקה היו צריכים לרדת. סבא ניקו אמר שלום לנהג והודה לו על אדיבותו וזה מצידו ליטף את קוציקה שליקקה את ידו בהנאה. סבא ניקו נפנף לשלום לילדים ולשאר הנוסעים ואילו קוציקה נפרדה בשלוש נביחות קצרות, ווף, ווף, ווף. הילדים נפרדו בנפנופי ידיים לשלום והודו לסבא ניקו ובמיוחד לקוציקה על הנסיעה המהנה.
סבא ניקו וקוציקה ירדו שלוש מדרגות, סבא ניקו באיטיות מה וקוציקה בניתור זריז, ונבלעו ברחוב הסואן כשנוסעי החשמלית מנפנפים להם בהתלהבות מבעד לחלונות הרחבים, "להתראות סבא ניקו, להתראות קוציקה."
מאז כבר חלפו הרבה שנים ילדים, אבל ילדי גאלאץ העליזים מחכים בקוצר רוח עד עצם היום הזה לנסוע בחשמלית כדי לפגוש שוב את סבא ניקו ואת קוציקה כי בטוח שמשעמם לא יהיה בנסיעה. וגם אתם ילדים, אם אי פעם תפגשו בפארק או בחשמלית סבא עם שער לבן דליל האוחז ברצועה כלבה קטנה, כמו זו שבתמונה, המכשכשת לכל עבר בזנבה בעליצות והנכונה לכל עזרה ומעשה שובבות, אז אולי גם אתם תוכלו פעם לספר שפגשתם את סבא ניקו ואת קוציקה.
תגובות (0)