פרפרים לחיוכים

בגן יפיפה מלא בפרחים
שהשמש זורחת והעצים מלבלבים
גרים חמישה פרפרים לבנים
מפתיע לראות עד כמה הם דומים
מבוקר עד ליל הם עפים ללא סוף
בגן, בפרדס, בעמק, בחוף.
חבורת פרפרים מקסימה שכזו
כאלה יפים מעולם לא תראו.
החמישה עפים יחד לאותה מטרה
לשמח לב של ילד, ילדה
אדם מבוגר, אישה זקנה
כל אחד שלעין נראה.
מרגשים עד מאוד אדם שעובר
אף אחד את ליבו בפניהם לא סוגר
גורמים לחיוך ולהרגשה נהדרת
עפים בשבילים וחוצים את הכנרת.
הם עפים ובדרך פוגשים
המון אנשים כעוסים וטרודים
אך מיד הפרפרים מעלים חיוך
גם אם יש איש שקם קצת הפוך.
הם חלפו על יד אישה שצועקת
ראתה אותם, הרגישה אחרת
מיד חייכה וחשה בטוב
"תבואו בבקשה לבקר בקרוב".
עברו החמישה ליד אדון
שהרוח חטפה מידיו ת'עיתון
כאשר הביט האדון לצד שמאל
על פניו עלה חיוך כה גדול.
אחר כך המשיכו וחלפו בשדרה
מולם עברה ילדה כעוסה
כאשר הבחינה הילדה בפרפרים
ליבה נעשה מלא רחמים
וכך כל היום עפו חמשתם
ליד אנשים מגדול עד קטן
אדם עצבני, אישה רגוזה
ילד עצוב, ילדה כעוסה
תינוק שבוכה, פעוט מיילל
כולם עצרו מהפרפרים להתפעל.
דבר מעניין ומוזר קרה באותו היום
איש אחד לא אמר להם שלום
הוא היה עצבני ושקוע במחשבות
עיניו לא שמחו אותם לראות
חשבו להם הפרפרים מדוע?
אותו איש אינו רגוע?
מתעצל לחייך וממש לא נחמד
"מה נעשה?" שאלו פה אחד.
התכנסו החמישה ופתחו בשיחה
איך הגיוני כל מה שקרה
אמר הראשון "הוא איש אומלל
מפרפרים שכמונו הוא כל כך נגעל?"
אמר השני "הוא סתם שחצן
בורח מאתנו כל הזמן"
וכך הם ישבו ופסלו את האיש
מבלי לדעת מה הוא מרגיש.
הם חשבו וחשבו במשך כל עונת הסתיו
עד שהחליטו לעקוב אחריו.
פרפרים לבנים חמישה במספר
חולפים על פני דוד הדוור
ממשיכים וחוצים את גינת הילדים
ולאחר זמן מה את הגנן הם פוגשים
לפתע מבחינים באיש הכועס
הולך כה מהר ולא מהסס
מגיע ונכנס לביתו
וחמשת הפרפרים בסביבתו.
החמישה נכנסים ורואים על המיטה
יושבת בשקט ילדה קטנטנה
והאיש הכועס דואג וניגש
מביא לה תה ועוגיות על מגש.
ניסו הפרפרים להבין את המצב
ולפתע שמעו בקול נעצב
"ילדתי שלי,
אכלי את האוכל כמו גדולה
ואולי תוכלי לקום מהמיטה"
הילדה החלשה אוכלת בלי רצון
והאיש הכועס מחפש פתרון.
לאחר שביקרו את האיש והילדה
הבינו הפרפרים שכל הכעס בא מדאגה
הפרפרים ממש התביישו בעצמם
והרגישו מר ורע בלבם
הם שפטו את האיש במהרה
בלי לברר מה באמת קרה.

הם חשו שהם חייבים לעזור
לאיש הכועס, לבית בלי אור
להכניס קצת כיף ושמחה
לאותה ילדה קטנטנה.
הם התקרבו יחדיו למיטתה
והיא הבחינה בהם ונפעמה
"אבא תראה" היא קראה
והאיש הכועס הסתכל במהרה
חמישה פרפרים לבנים
את המיטה מקיפים
הילדה צוחקת, מאושרת ממש
האיש הכועס הפך כה נרגש.
בפעם הראשונה מזה המון זמן
עלה על פניה חיוך לא קטן
אמר האיש "ראיתי אתכם פעם מזמן
אבל לא הסתכלתי, הייתי דיי רגזן
אך לילדה יש חיוך אמתי!
כששמחתם אותה, שמחתם אותי!"
חמשת הפרפרים הלבנים
ממשיכים לשמח המון אנשים
מבוקר עד ליל הם עפים ללא סוף
בגן, בפרדס, בעמק, בחוף.
כל יום הם זוכרים שאסור לפספס
לעבור בביתו של האיש הכועס
ולא משנה אם היום מר או מתוק
שרואים אותם חוזרים שוב לצחוק…
ובסוף כל יום החמישה חוזרים
אל ביתם…גן הפרפרים הלבנים.