פיקצ'ו (היצור הכי חמוד בעולם חח)

יותם מגיע אלי מאחור ומניח את שפתיו על לחי. הוא כבר היה אמור לישון ממזמן בתוך שמיכת המכוניות שלו עם בובה ענקית וצהובה של פיקצ'ו שהוא קורא לה יותם (תמיד הוא מאשים אותה בהכל. אימא צועקת: 'יותם!' והוא מנופף בפיקצ'ו: 'זה יותם עשה! לא אני!).
אני צוחק ומרים את העניים מהפלאפון שלי.
'לילה טוב!' הוא צועק ומפנה לי את לחיו כדי שאוכל גם לנשק, אבל השפתיים שלי יבשות ופצועות ואחרי שאני מתרחק הוא מעביר יד קטנה על לחיו.
הוא נעלם, מדלג כמו מניון קטן בפיג'מה כחולה וצהובה (או פיקצ'ו בעצם)
אני מנסה לתאר אותו בגילי, הוא בטח יהיה גבוה יותר וכהה יותר ומקסים כל כך.
כבר עכשיו יש לו את הבטחון של חיבוקים, מחיאות כפיים, וסוכריות מנשים רנדומליות ברחוב.
אני מחייך כשאני נזכר איך הוא סיפר לי על מלך אחד גדול וכל הילדים מהזן שלו- הנסיכים.
'הזן שלו?' שאלתי. והוא הנהן, רציני, והמשיך בסיפור מוסיף דרקונים, אבירים ושוקולד
אני נאנח, מכבה את הפלאפון ונשכב על המיטה. אני עוצם עניים ומנסה להתכסות, אבל יש יותר מידי דברים על המיטה ואני לא מצליח למשוך את השמיכה. קפואות לי הכפות רגליים.
אני יכול לצחוק או לקלל כשאני מבין שקר לי כלכך אבל שאני עצלן מכדי לקום. לצחוק או לקלל כשאני מבין שאני אוהב את אחי הקטן עד דמעות אבל שאני גם מקנא בו. לעזזאל.
קר לי כלכך