פיטר פן – פרק 1

וונדי ישבה ושתתה את התה כי לא יכלה להירדם.
היא הסתכלה על אחיה הקטנים, ג'ון, שהיה קטן ממנה בשנה, שהייתה לו בעיית קשב וריכוז.
ומייקל, שהיה האח הקטן, שסבל מבריונות בבית הספר.
וונדי הייתה תמיד מרחמת עליהם, היו מרביצים להם בבית הספר
"איפה יש מקום טוב שלא ירביצו לאף אחד," דיברה לעצמה תוך כדי שהיא ראתה שהם משחקים עם המטריות הרטובות.
"דרלינג," התחיל לדבר פיליפ, אביה של וונדי אל כולם "אני ואמא יוצאים לקונצרט בקונסרבטוריון הלאומי של לונדון, חבל שאתם באמת לא באים, אני מבטיח שלא יהיה משהו לפספס, חבל.. בואו!" ניסה לשכנע את הבנים לבו לקונצרט.
וונדי, שלא רצתה לבוא, ניסתה להסביר לאביה שהיא לא מרגישה טוב והיא פוחדת להישאר לבד.
"טוב," הסכים פיליפ וקרא אל ג'וליה, אמה של וונדי..
פיליפ חטף מידיו של ג'ון ומייקל את המטרית, "יש סערה בחוץ, וכל המוניות עכשיו בפקקים, אם נלך מהר, נספיק.." דיבר אל ג'וליה "להתראות!".
"ביי, מתוקים שלי!" אמרה ונישקה את ג'ון ואת מייקל ואז את וונדי.
"ננה," פנתה ג'וליה אל כלבתם"'תשגיחי עליהם, אחרי מה שעשית אתמול, הייתי מוציאה אותך החוצה," הפסיקה לרגע לדבר והרגישה חמלה על הכלבה המסכנה "אבל סך הכל אני בן-אדם לב ודם, קר בחוץ, עזב אפילו את זה שיש סערות, אז בבקשה תיזהרי ותשמרי על הילדים" אמרה וליטפה את ננה, סגרה את האור בסלון.
"בואי כבר!" נשמע קולו של פיליפ.
"טוב," ג'וליה ענתה.
הדלת נסגרה וננעלה.
"וונדי," קם בזהירות מהמיטה מייקל, "'תמציאי לי סיפור!" ביקש.
"מייקל," פנתה אליו וונדי עם חיוך "יש עכשיו סופה, ברקים ורעמים, אתה תיבהל – עדיף שתירדם כבר עכשיו, גם ככה אני מרגישה לא רגועה בקשר למשהו, אז עדיף שנקום מחר בבוקר ונדבר, טוב,"
"טוב," ענה מייקל.
"לילה טוב וונד'ס" אמר ג'ון.
"לילה טוב!" אמרה וונדי בחזרה.
הגשם לא פסק.
טיפות המים הפכו לקשות כמו קליעים של אקדח ודפקו על גג הבית כמו פטישים.
הברק נראה מאיים ומפתיע כל פעם והרעם הקפיץ משנתה כל פעם את וונדי, לעומת מייקל וג'ון שישנו טוב.
לפתע נפתח החלון.
"אח! אח! מי זה!" צעקה וונדי כי הגשם השפריץ ונפל בכמויות על הכותנה שלה ועל שערה.
היא סגרה את החלון.
לפתע מהצד השני היא ראתה מעין 'גחלילית' קטנה שעפה מצד לצד.
"איכס!" אמרה לעצמה "איך גחלילית נכנסה לפה!".
וונדי ניסתה להרוג את ה'גחלילית' אך היא זזה מהר מידי, ורגע לפני שהיא כמעט הצליחה – דבר מסוים תפס בידה.

להמשיך??