סיפור מחפש מאייר/ת

בא לשכונה חתול חדש עפרה מדיסקר
רוני שמעה יללה חלושה. חתול קטן ייבב בחורשה.1
חשבה שנפגע, אבל הוא נרגע.
"אמא, מצאתי חתול הוא היה לבד.
קובלסקי אמר שהוא של אף אחד".
2 שבוע עבר ואמא אמרה שהאירוח נגמר.
"אמא הוא מפוחד, הוא לא מכיר כאן אף אחד"
אל תדאגי ילדה הוא יסתדר. הנה הוא כבר על הגדר"."==
קובלסקי על הגדר עומד וגופו כולו רועד.
החתולים הוותיקים מייללים במקהלה.
"חתול לבן לך מכאן. חתול לבן לך מכאן"
קובלסקי מתבלבל, מתעגל, מתקפל.

3 כרמן גרה על גגות ויורדת רק בחגיגות.
יש לה פרווה שחורה ועיניים ירוקות.
המבט שלה מקפיא תה רותח, תוך שתי דקות.
"חתולה חתולה" קובלסקי מצייץ לכיוונה.
"שקט אתה מבריח לי את היונה"
לכרמן יש כוח, אבל היונים מצליחות לברוח.
בלילה היא חולמת על יונה בין השיניים וחיוך בין האוזניים.
קובלסקי מנסה שוב "רוצה עוגיות?"
כרמן מביטה בו בזעם "אוכל מהפח? עדיף שתברח"
קובלסקי ממלמל "חשבתי..חשבתי שהיא תשמח"

4 אדון לאון הוא חתול מבוגר ומנומס. יש לו הליכה כבדה והוא רוצה שכולם ידעו שהוא חשוב. הוא מנפח את הפרווה האפורה ובטוח שחשוב זה אהוב. החתולים הוותיקים נזהרים שלא לפגוש בו בשכונה. רק קובלסקי לא מבחין בסכנה.
ערב אחד אדון לאון עולה לגג, בטוח שכרמן לבד.
ומה הוא רואה? את קובלסקי עומד ובוהה.
אדון לאון חושף שיניים ומחרחר "עוף מפה ומהר"
"לברוח או לא?" קובלסקי מהסס, מהרהר.

5 לאדון לאון אין סבלנות לחתולים מתלבטים. החתול האפור מוותר על נימוסיו ובלי "שלום ומה שלומך"
הוא נועץ שיניים בצוואר הבהיר ומעיף את השאר באוויר.
אחר כך נשמעות מהגג חבטות מכות ויללות. קובלסקי יורד בריצה מייבב " עזוב ,עזוב, זה כואב".
מאחוריו כולם מגחכים. קובלסקי נעלב, כי צוחקים עליו.

6 קובלסקי נשאר וכרמן קוראת לכל חתולי הכפר.
החתולים שואלים "מה קרה התחילה מלחמה, או מה?"
"שקט" צורחת המלכה "על הגדר עומד חתול חדש שלא מתרחק ולא מסתלק. מהיום אף אחד לא מחליף אתו מילה, אפילו לא הברה. הייתי ברורה?" כולם מהנהנים, גם אלה שלא מבינים.
למחרת קובלסקי שלא יודע משום דבר, אומר בוקר טוב לכל חתול וחתול בכפר. כולם מסובבים לו את הגב, כאילו לא פגשו בו עד עכשיו.
עובר שבוע עוברים שבועיים ושום דבר טוב לא קורה בינתיים. בלילה הוא שומע זימזום עקשן "לך מכאן. ל.ך מ..כ.א.ן ל..ך מ..כ..א..ן
מה יעשה? אין לו בררה, אין לו דרך חזרה.

7 יום אחד קובלסקי שם לב שוינו מתקרב.
קובלסקי מתחבא בעשבים כי כלבים הם אויבים.
אבל וינו כמה מוזר לא נראה בכלל אכזר.
זו בטח טעות. כלב ידידותי? איזו שטות.
וינו מזמין אותו לסעוד ומציע לו עוד.
קובלסקי קופץ ומשתולל מדלג ומתגלגל כמו משוגע.
בלילה הוא לא נרדם, הלב שלו לא נרגע.
8 למחרת וינו מגיע ואתו כלבה. קובלסקי שמח – תהיה לו גם חברה. הוא מחייך ועוצם את עיניו ופתאום הם מתנפלים עליו.
קובלסקי נמלט ותוהה אתמול שיחקנו יחד ואכלנו מאותה צלחת, והיום רודפים אחרי כאחוזי קדחת.
הכלבה הלכה, ווינו שוב קורץ לו בשמחה.
קובלסקי עכשיו לגמרי מבולבל "וינו מסטול? או עושה תעלול?"

9. כרמן על הגג ירוקה מקנאה. איך הכלב הטיפש בחר בקובלסקי ולא בה. היא צועקת ברשעות "חתול לבן מה לא מובן? הכלב לא מסטול, הוא מתבייש שיש לו חבר חתול"
.קובלסקי שואל "וינו זה נכון? כשאנחנו לבד אתה נחמד, אבל כשהכלבים רואים אנחנו רבים? וינו שותק ומסתלק.

10 לכרמן יש עכשיו גורים, רובם אפורים.
החורף מגיע יורד מבול, גורה קטנה נכנסת לבלבול.
היא יוצאת בלי רשות, נכנסת למים ואחרי דקותיים מבצבצות רק האוזניים. כרמן זועקת לעזרה "מישהו יכול להוציא את הגורה?"
אדון לאון רוצה להציל, אבל קר ורטוב ואין לו מעיל.
11 קובלסקי לא חושב פעמים הוא מזעיק את וינו שקופץ למים.
וינו גבוה ושוחה לא רע. הוא מתקרב אל הגורה.
כרמן שוכחת שהיא אצילה ומתחננת כמו חתולה רגילה.
וינו מרים את הקטנה מושיב אותה על גבו, ושוחה חזרה.
הוא מוסר אותה לכרמן מתנער ואומר:
"חתולים יקרים והוד מעלתה, לולא קובלסקי לא הייתי בא"
קובלסקי משפיל את עיניו. מה? מדברים עליו?
כרמן בוכה, כרמן נבוכה, כרמן לוחשת "קובלסקי – סליחה"