Blue Kingdom

אני מביטה בה, בהבעה השלווה של שפתיה, בעיניה המוסתרות מאחורי שערה הסגול והרך. כנפיה הכחולות-תכולות מרפרפות מאחוריה, פרוסות לרווחה.
לא צריך להתחבאות, היא חושבת. כולם פה כמוני. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה, וזה לא ייראה מוזר לאף אחד.
היא חושבת על הסופה הקרבה, ועל החזרה המתוכננת הביתה. פתיתי שלג פורצים מידה והיא צופה בהם מרחפים מעלה ונעלמים ברקע הלבן-אפור שמעליה.
היא קמה לאט ומתחילה ללכת לעבר היער הקפוא, משאירה מאחוריה שובל של עקבות בשלג.
היא מקשיבה בשקט לציוציהם וקולותיהם של חיות החורף, מרחפת בין עץ אחד לאחר, גבוה, ואז עוד יותר גבוה, עד לצמרת.
הנהר הקפוא ניצב מולה במלוא אורכו, והיא משחררת אנחת פליאה. הזקנים אמרו שביום שבו הנהר יימס צרות יבואו עליהם, אך איש לא חזה זאת עדיין.
זהו, עוד כמה צעדים והיא תהיה שוב בשטחה של ממלכת בלו. ממלכתה.
"היי, היי זאת סאפייר!"
"סאפייר חזרה!"
קריאות נשמעו מכל עבר וחיוך קטן עלה על פניה. היא צפתה בשומרים עפים לעברה בברכה.
"אנו שמחים שחזרת!" הם אומרים וכנפיהם זורחים מאחוריהם, מבעים את ההתרגשות הרבה.
"כל בסדר עכשיו. הממלכה הדרומית מוגנת לגמרי." היא אומרת להם ברשמיות ומסדרת את שכמיית הנוצות שהגיש לה אחד השומרים על כתפיה. "טוב לחזור לקור." הם צוחקים.
כשהם מגיעים חזרה אל הארמון ניגש אליהם פיון רפואה. "סאפייר גברתי, אם אפשר," הוא מחווה בידו על כתפה. היא מתיישבת ומסירה בעדינות חלק קטן כתפיית שמלתה. לחלק מפיוני הרפואה יש תכונה מיוחדת, שהיא ראיה ממוקדת של הגוף כך שהם מסוגלים לראות בבירור את הפצע.
"היית צריכה לומר לנו על כך עוד קודם, זה עלול להיות חמור!" אמר אחד השומרים בטון לחוץ. הוא הביט סביבו וראה את חבריו מהנהנים בהסכמה כשמבטים מודאגים על פניהם. "זה בסדר גמור, אני יודעת לטפל בעצמי, פייר. וחוץ מזה, זו בסך הכל שריטה קטנה שקיבלתי כשעפתי מתחת לגשר העצים הצהוב." היא אומרת בביטול. הפיון מסיים למרוח את המשחה על עורה ומכסה בחזרה את כתפה. "את אולי יודעת לדאוג לעצמך טוב, אבל את בכל זאת צריכה להיזהר יותר." הוא קם ומסדר את משקפיו, מושיט לה את ידו ועוזר לה לקום. "אז מדוע חזרת רק עכשיו? קיבלנו את הדיווח לפני שבועות." השומרים בארמון קדים וממלמלים את שמה בזמן שהם חולפים על פניהם. "היו לי כמה דברים נוספים שהייתי צריכה לדאוג להם." היא נכנסת לחדר הכס הגדול שלה ומתיישבת באטיות על כרית הקרח. משרתת שעמדה במקום הניחה את כתרה ביראה על ראשה.
"מלכתי סאפייר, טוב לראות אותך בריאה ושלמה שוב בממלכה." היא קדה ומתחילה לעדכן אותה במספר דברים, בעוד המשרתות האחרות מסדרות את השולחן, מניחות עליו מאכלים הראויים לאכילה אחרי מסע כה ארוך.
"תודה לך, אסרטי, אני שמחה לראות שכולכם מוגנים כאן." היא חייכה ושילבה את ידיה. זהו, עכשיו דבר לא ירחיק אותה יותר ממלכתה.