קאטבל

קאטבל :
היא מרחפת , כנפייה משנות צבע כול רגע –
כמצב רוחה , או לפי הרגע שלה או בכלל באקראיות .
היא חשבה על אהוב ליבה , סיוט .
הוא שהציל אותה , בתור בת אנוש .
היא זכרה איך חבורת ילדים רדפה אחריה ברחוב , במטרה לרצוח אותה .
היא זכרה איך היא התעוררה בצרחות על המיטה שלה , שהיא כמובן הייתה ורודה .
היא ראתה את סיוט בפעם ראשונה שלה , והיא כעסה או יותר נכון זעמה .
מפה לשם העניינים התגלגלו לסיפור אהבה מרגש ובנחיתה גדולה
הגענו למצב הקישטי ,
הוא קוראה לה דובשנית , והיא קוראת לו נושנוש –
כמה קיטשי לא ?
כשחושבים על קאטבל , רואים ילדה שבתוכה יש פיה , צווחנית , מעצבנת ודי חופרת .
אף אחד ,לא מכיר אותה באמת –
חוץ מסיוט , וגם הוא לא רואה את כול קאטבל .