פיות אפלות פרקים :9

פרק9:סוף שבוע
השעה הייתה עשר בלילה,הכל היה חשוך אפילו לא פנס אחד האיר את דרכי למעונות,צעדתי
לבד,בחושך,באפלה,הרוח הקרה הצליפה בעורי החשוף.אנה ורישה הלכו לראות סרט -אחרי החזרה- עם ידיד של רישה,מייקי,לי לא היה חשק אז החלטתי לחזור לחדר.מחר יום שיש,זאת אומרת שכולם יוצאים לבית,חוץ ממני,אני בעונש.חבל.
כל הדרך למעונות הרגשתי מוזר,כאילו שמשהו בי השתנה,כאילו שאני לא בסדר,היה לי קר,היה לי חם,הייתי שמחה,הייתי עצובה,כעסתי בלי סיבה הרגשתי כאילו משהו קרה אבל לא ידעתי מה ואז פתאום הרגשתי מישהו נוגע בכתפי הסתובבתי,זה היה זראד, נרגעתי,כל הלחץ שלי חלף כלא היה"היי, את באה לכאן הרבה?" הוא שאל ועל פניו מרוח חיוך דבילי "כן,"עניתי"מוזר שאף פעם לא נפגשנו,אני זראד""אני לוסי,אתה רוצה ללוות אותי למעונות?"שאלתי"בכיף"הוא אמר.הלכנו ביחד,בדממה ,לא דברנו ממש כמו אנשים שלא מכירים זה את זה.הגענו למעונות.
"הגענו,כאן אני גרה"אמרתי, כאילו הוא לא יודע
"היה לי נעים בחברתך"אמר
"גם לי"
הוא החל ללכת למעונות הבנים."חכה"אמרתי לו"אל תלך".הוא הסתובב."אתה נשאר מחר?"שאלתי בתקווה שיגיד כן
"כן אני בעונש,גם את לא?"הוא שאל
"כן"אמרתי. הוא התקרב אליי,היינו כמעט צמודים"יופי נוכל לבלות יחד"הוא אמר וליפף קצוות שיער שלי על אצבעו"כן"אמרתי,ליבי דפק במהירות,פתאום נדלקה אחת מנורות הרחוב,הכל היה שקט כל כך,הוא ליטף את פניי בעדינות רבה,הוא קירב את שפתיו אל שלי,אבל לא נישק אותם,הוא הפנה את ראשו אל אוזני ולחש לי"לילה טוב,אהובה" הוא נישק את הלחי שלי ופנה ללכת "לילה טוב"אמרתי לגבו"לילה מצויין"

למחורת כשקמתי החדר היה רק הייתי לבד,רישה ואנה כבר הלכו.
הלכתי להתלבש ולצחצח שיניים,אחר כך חטפתי איזה פרי מהמקרר שבמטבח המעונות,המטבח היה כמעט ריק היו שם רק שתי בנות שאכלו ארוחת בוקר,בכל יום רגיל בשעה הזאת אין כאן מקום לזוז ולכן אני מוותרת על ארוחת הבוקר,היום גם לא אכלתי ארוחת בוקר,לא היה לי חשק להכין.יצאתי מהמעונות,רציתי ללכת לזראד,אבל הוא הקדים אותי,הוא כבר ישב על אחד הספסלים מחוץ למעונות."בוקר"אמרתי"את קולטת שכל הבית ספר ריק"
"כן"אמרתי
"מה בא לך לעשות?"הוא שאל
"לא יודעת"
"מה דעתיך על פיקניק"הוא אמר יותר מאשר שאל
"מקובל עליי,אבל איפה?"שאלתי
"ביער"
"איזה יער?"שאלתי
"היער שמאחוריי בית הספר"
"מותר בכלל לצאת משטח בית הספר?"שאלתי
"לא,אבל למי היכפת גם ככה אנחנו בעונש עד להודעה חדשה,"
"אתה רוצה עוד עונש?"
"נו,מה היפכת לך פחדנית,אם לא ניתפס לא נענש"
"תיאוריה מעניינת"אמרתי
"אז את באה?"
"כן,חופר,אני באה"
"סתמי כבר ובואי,קופה"

האמת שלא היה קשה להגיע ליער,רק עברנו דרך שער ישן מברזל,הכל היה מדהים כמו בחלום שלי,הלכנו,והלכנו זה הרגיש כמו שעות,אבל בסוף הגענו לשדה שנרא זהה במידה מפחידה לשדה מהחלום שלי.
"מה המקום הזה?"שאלתי
"את יודעת"הוא ענה"כבר סיפרתי לך,זה עולם מקביל,והשער או החלום שלך אלו הדרכים היחידות להגיע לכאן"
אז הכל אמיתי,זה לא יכל להיות,הנשיקות,הנחל,הכל,הכל אמיתי.
"מדהים כאן"אמרתי
"נכון"אמר זראד ונעץ פרח בשיערי,זה היה פרח מדהים בצבע ורוד ונגיעות סגול בהיר.
"בואי לאכול"אמר
"טוב"
התיישבנו על הדשה הרך,הוא הוציא מהילקוט שלו שני כריכים עם גבינה צהובה,והתחלנו לאכול,מעלנו השמש החלה לרדתוהשמים הפכו ורודים.כנראה ההליכה הייתה יותרהרוכה משחשבתי."צריך לחזור"הוא אמר והושיט את ידו לעברי ועזר לי לקום.התחלנו ללכת ביער,השמש כבר שקעה והכל היה שחור סביבנו,פתאום נשמעה קריאת ינשוף ,זראד אחז בכף ידי וכך צעדנו ביחד עד למעונות"להתראות מחר"הוא אמר " להתראות"אמרתי

כשנכנסתי למעונות עברתי בחדר המגורים,ישבו שם כמה בנות שלומדות איתי:שרה-בחורה נמוכה עם שיער בלונדיני דיי נחמדה,נילי המנומשת,מוניק הסנובית ועוד משהי שאני לא מכירה הם ראו סרט והכלו פופקורן"היי,לוסי אנחנו עושות מרתון סרטי דמדומים,אחות של נילי שלחה לנו,רוצה להצטרף?"שאלה אותי שרה"כן"אמרתי ותפסתי מקום.אחרי שלושה סרטים פרשתי הייתי עייפה,הלכתי לחדר הריק שלי,נכנסתי למקלחת המים היו קרים,לבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה.
הדפיקות על הדלת הם שהעירו אותי,זאת הייתה שרה"השגנו אישור ללכת לים,רוצה לבוא?"היא שאלה
"רק אם זראד גם יבוא"אמרתי"בכיף,אבל הוא צריך לבקש אישור כי לא אמרנו שגם הוא בא ""טוב"
הסכימו לזראד לצאת לים,נסענו בטנדר של מוניק היינו רק מוניק,שרה, זראד ,אני וחבר של מוניק רון
היה כיף למרות שאני וזראד לא נכנסנו למים הקרים,סתם ישבנו על החול ודיברנו אחר כך רון הדליק מדורה וכולנו צלינו מרשמלו,"יש לך כאן מרשמלו"אמרתי והצבעתי על האף של זראד"ירד?"הוא שיפשף את אפו"לא,תן לי לנקות אותך"האמת שלא היה לא כלום על האף אבל אחרי ש"ניקיתי"אותו הוא היה מרוח במרשמלו נמס" כולם צחקו מלבדו"מצחיק מאוד"הוא הצמיד את אפו המלוכלך אל אפי ואמר"עכשיו גם לך יש מרשמלו על האף"ונישק אותי.
"למה נילי לא באה?"שאלתי"היא לא אוהבת ים"אמרה שרה"למה ?"
"כשהיא הייתה קטנה היא הלכה לים עם המשפחה שלה.אח שלה הקטן והיא עשו תחרות צלילה,אח שלה לא יצא" מהמים,שעות הם חיפשו אותו מתחת למים אך לשווא הם לא מצוא דבר.אחרי כמה שנים היא חזרה לשם היא הייתה כבר בת שתיים עשרה,היא חזרהלמקום שבוא הוא מת היא לחשה את שמו,והוא הופיע,ילד קטן בן שלוש ,ג'ינג'י,אח שלה יותר נכן הרוח שלה.היא כבר הייתה בת שתיים עשרה והוא נשאר בן שלוש למרות כל השנים שחלפו,היא סיפרה לי שהם דיברו,אבל לא על מה היא רק אמרה שמאותו רגע החיים שלה השתנו והיא התחילה לראות דברים מוזרים…זה כל מה שאני יודעת מאותו יום שיא לא חזרה לים"סיפרה לי שרה.

למחרת בבוקר כבר החברות שלי חזרו מחופשת סוף השבוע,והכל חזר להיות רגיל:המריבות שלנו על הטור למקלחת,הצעקות של רישה על זה שאנחנו מאחרות לשיעור,השיער שלי שמתעקש לא להסתדר.אבל היה משהו שונה אחד,משהו שלכולם נירא קטן אבל בשבילי היה גדול:נשיקת הבוקר טוב של זראד.