עץ המשאלות

במקום מרוחק בהרי הגולן על צלע הר שמשקיף לכל העמק חיה לה משפחה בבית קטן מעץ.
מסביב לבית יער עם עצים יפיפיים, גדלו שם עצי פרי , עצי נוי, פרחים בכל פינה ומידי פעם צץ לו גמד מבין שיחי הפרחים.
לאורך כל היער עבר לו שביל שכולו מלא באבנים יצירתם של ילדי המשפחה, הילדים עבדו במשך שבועות ארוכים כדי ליצור את שביל האבנים שלימים קראו לו "שביל הילדים".
בקצה השביל עמד לו עץ איקליפטוס גבוה במיוחד גזעו היה חלק ויפה, העלים שלו לעיתים ירוקים לעיתים סגולים ולפני שנשרו הפכו ללבנים אין ספק שהיה זה אחד העצים היפים בגינה אבל לא זה שגרם לו להיות מיוחד, היה בו, בעץ האיקליפטוס פרט חשוב שהבדיל אותו משאר העצים לעץ הייתה אוזן, כן כן… האמינו או לא… בגזע החלק והיפה שלו ממש במרכזו נכחה לה אוזן גדולה ויפה, אי אפשר היה לפספס אותה.
יום אחד באה אמא ואמרה: "ילדים תקשיבו… יש לנו עץ משאלות בגינה אם יש לעץ אוזן זה אומר שהוא מקשיב לנו לכן ננצל את ההקשבה שלו לבקשת משאלות ונגיד לו כך 'עץ יקר וטוב שלנו בקש מאלוהים בשמנו ש…' "
הילדים היו מרוגשים מהבשורה של אמא אך מכוון שהיה זה לילה היו צריכים להמתין בסבלנות שהשחר יופיע.
קשה היה לילדים להירדם באותו ערב הרבה מחשבות עלו במוחם.
"איך נראית האוזן ?" חשב בליבו קורן שהיה הרביעי מבין חמשת הילדים אחריו היה תינוק קטן ששמו נאור.
"איך העץ יעביר את המשאלה לאלוהים ?" חשב לעצמו רום, רום תמיד חשב לעומק ושאל את השאלות שאין להם תשובה.
"אני רוצה להיות ראשונה!" תכננה לעצמה ליאל, מכיוון שליאל הייתה השלישית מבין הילדים תמיד שאפה בכל דבר להיות ראשונה.
דניאל שהייתה הגדולה מכולם לא חשבה על כלום רק חכתה ברגעים שכולם יירדמו כי עלה במוחה רעיון.
לא עבר הרבה זמן ונשימות איטיות הורגשו בחדר שזה כמובן אומר שכולם נכנסו לשינה עמוקה.
דניאל קמה בשקט ממיטתה שאף אחד לא ירגיש בה, ראשית הלכה למיטה של רום ולקחה את הפנס של רום שהוחבא טוב טוב
מתחת לכרית "מקווה שרום לא יכעס עליי אני כבר אתנצל מחר בבוקר" חשבה בליבה דניאל.
אמא הלכה כבר לישון אחרי עוד יום מלא בעשייה ואבא בעבודה, אבא עבד בלילות כדי לבלות עם ילדיו בבקרים.
דניאל ירדה בשקט בשקט במדרגות פותחת את הדלת ויוצאת לחצר, חושך מוחלט בחוץ ומכיוון שזה ראש חודש אפילו הירח לא האיר את השמים, דניאל הדליקה את הפנס והלכה לכיוון העץ, רוח קרירה נשבה בחוץ ציוץ הצרצרים נשמע מכל עבר ודניאל מתקדמת לכיוון העץ.
דניאל הגיעה לעץ ובעזרת הפנס חיפשה את האוזן המבוקשת.
התרגשות גדולה הייתה לה כשגילתה את האוזן שעליה אמא דיברה, הניחה את הפנס על האדמה ניגשה לעץ ולחשה "עץ יקר וטוב שלי בקש מאלוהים בשמי שרוצה אני להפוך לפייה שיש בה הרבה כוח".
חיכתה דניאל בסבלנות ופתאום אור גדול ומסנוור יצא מתוך העץ תוך שניות הפכה דניאל קטנה כגודל עלה של איקליפטוס על גופה שמלה מעליי איקליפטוס בצבע ירוק וכנפיים מעלי איקליפטוס בצבע סגול, עלה סגול עטף את ראשה ככתר ובידה עלה איקליפטוס לבן כשרביט, האור הגדול והמסנוור עדיין קרן מתוך האוזן של העץ.
לפתע פתאום ראתה דניאל את הפנס שהניחה על האדמה גדול כמו בניין ענקי יחסית אליה, נבהלה דניאל ובלי להרגיש הזיזה את כנפיה החדשות וזה גרם לה לעלות מעלה מעלה ישר לתוך האור שבוקע מהאוזן.

לפתע פתאום חושך מוחלט, כשעיניה התרגלו לחשכה הבינה דניאל שהיא בתוך העץ ואז גילתה עולם חדש וקסום עוד לפני שהספיקה להבין מה קורה לה הגיעו שתי פיות יפיפיות האחת ליאנה שכולה ורודה והשנייה דיאנה שכולה כתומה השתחוו השתיים לדניאל ואמרו לה שהודיעו להן שצריכה להגיע פייה חדשה שתהיה פיית הכוח של העץ דניאל מבינה שהיא מעכשיו פיית הכוח.
ליאנה ודיאנה עושות לדניאל סיור בארץ פיות המשאלות לדניאל מתגלה עולם חדש וקסום שכולו פיות יפות וקסומות כולן מחייכות, שירה נשמעת ברקע שירה עם צלילים מרגיעים ונוגעים בכל פינה זרי פרחים עם צבעים וניחוחות עוצרי נשימה, פרפרים צבעוניים מרחפים וההרגשה פשוט חלומית.
דניאל הסתכלה לאחור וראתה מספר פיות מביאות כיסא מלכות מרופד בבד בצבע ארגמן ועליו שזורים אבני פנינה שמקשט אותו בצורה נפלאה.
"שבי לך, נוחי לך, פיית הכוח שלנו" אמרו לה הפיות.
"חן חן לכן" ענתה דניאל וחיוך גדול בליבה ועל שפתיה.
"כל שתבקשי אנחנו לרשותך" אמרו הפיות.
"כוס מים בבקשה אני דיי מרוגשת מהחוויה" אמרה דניאל.
מיד הגישו לה על מגש כוס גדולה של מים עם קוביות קרח ובצד קנקן נוסף שתוכל לשתות עוד ועוד כמה שרק תרצה.
"אין לי מושג מה זה פיית כוח ומה אני אמורה לעשות ?" התעניינה דניאל.
"כל בעיה, בקשה, הטרדה, סוגיה שיש בעולמנו הקסום אנחנו פונים אליך וכל מה שתגידי לנו לעשות זה מה שיהיה" הסבירו הפיות.
"וואו, זה נשמע מרתק, אבל למה דווקא אני ?" שאלה דניאל.
"כי עץ האיקליפטוס הקשיב למשאלתך ונתן לך את הכוח הזה" לרגע שכחה דניאל שזה בעצם מה שביקשה.
"ועכשיו לארוחת הצהרים, את בוודאי רעבה ?" שאלו הפיות.
"כן מאד מה אוכלים כאן בעולמכם?" שאלה דניאל.
"תותים עם רוטב ענבים ולקינוח בננת דובדבנים"
"נשמע טעים, יאמי"
הלכו כולם לאכול ארוחת צהרים ואחר כך לקחו את פיית הכוח ,דניאל, לחדרה התעופפו למעלה במעלה העץ עד שנראתה לה דלת יפה בצבעי הקשת צהוב, סגול, ורוד ותכלת פתחה דניאל את הדלת וגילתה חדר מדהים המיטה עשויה מקליפת אגוז מצופה בשוקולד מעליו כילה יפה בצבע ורוד, שידה עשויה עץ שבתוכה מראה ומגירות שמכילות שמלות מכל עלי הגינה, כתרים צבעוניים להתאים לשמלות, שטיחים בכל החדר עשויים מפרחי חמנייה חלון שמשקיץ ישר לביתה של דניאל מחוץ לעץ.
רצתה דניאל לשכב לנוח כשפתאום דפיקה על דלת חדרה.
"מי זו שם ?" שאלה דניאל.
"אני פיית החמנייה"
– "היכנסי בבקשה"
"סליחה על ההפרעה פשוט יש לי בעיה, מצאתי פתק עליו כתוב שאני צריכה לשתות את השיקוי שמצורף לפתק אבל אני עלולה למות מהשיקוי הזה או להפך יקרה לי משהו טוב ממנו ואני אינני יודעת מה עליי לעשות לכן באתי אלייך הכוח בידייך מה עליי לעשות לשתות או לא ?"
דניאל מיד הבינה שעול כבד יושב עליה איך היא בדיוק יכולה להחליט על דבר שכזה ? חשבה וחשבה מה תגיד כי לא רצתה לאכזב את פיית החמנייה במיוחד שרק התחילה את תפקידה.
ואז צץ במוחה של דניאל רעיון…
"ספרי לי על חייך בקצרה" ביקשה דניאל מפיית החמנייה.
"אני מאד אוהבת את חיי אני קמה כל יום ומטפלת בפרחי החמניות שבעולמנו, מלקטת את הגרעינים ומחלקת לפיות, יש לי פה המון חברות פיות ואני נהנת מאד להיות פה".
"היית רוצה שיהיה לך יותר מזה ?" התעניינה דניאל.
"לא ממש לא יש לי הכל ואני דיי מסתפקת בכל הטוב הזה" ענתה פיית החמנייה.
" אז אם תשתי את השיקוי יש סיכוי שתמותי וכל העולם הזה יעלם לך ויש גם סיכוי שיקרה לך משהו טוב שבעצם את לא שואפת ליותר טוב ממה שכבר יש לך אז למה לך לשתות את השיקוי ?"
"נכון איך לא חשבתי על זה" שמחה לה פיית החמנייה.
"זה נפלא שאת מסתפקת בכל הטוב שיש לך סלקי את השיקוי המבלבל הזה מחייך ותיהני מהטוב שהאל נתן, נותן וייתן לך"
"תודה תודה לך פיית הכוח את מדהימה"
התחבקו השתיים נפרדו להן .
מהר מאד עברה השמועה בארץ פיות המשאלות ודניאל פיית הכוח הפכה למבוקשת עד מאד כל יום הגיעו לחדרה להתייעץ לבקש לבכות ומה לא.
דניאל התמסרה לתפקיד בצורה טוטאלית כמעט לא אכלה ולא שתתה ואפילו לא ישנה כי היו המון פיות בארץ פיות המשאלות ולכן העבודה הייתה רבה.
רגע לפני שעיניה נעצמות שוב דפיקה בדלת דפיקה מספר 2819.
"פתוח" אמרה דניאל תוך כדי פיהוק שיכל לבלוע את העץ כולו.
"שלום פיית הכוח שמי פיית הלבד ואני חייבת את עזרתך האדיבה, כולם מדברים עלייך ועל עזרתך אנא עזרי לי גם"
"מה בעייתך ספרי לי? " שאלה דניאל.
"אני לבדי כל היום דיי משעמם לי ואני עצובה מהיותי לבד יש שאומרים שקיים פרח שאם מריחים אותו נרפאים מהבדידות היכן אוכל למצוא את הפרח ?"
בליבה של דניאל הורגש עצב גדול ועצום כי פתאום הרגישה דניאל שאם כל הכוח שיש לה היא חלשה, בודדה ועצובה היא מרגישה געגוע גדול להוריה ואחיה האהובים מרוב שהייתה עסוקה לא הרגישה שמזמן לא ראתה אותם וכמה הם חסרים לה אז נכון שפה יש לה את כל הכוח שבעולם אבל שם יש לה חום אהבה ובטחון והמון תום.
לפני שהספיקה להיכנס לעצבות נזכרה שיושבת מולה פיה שהיא צריכה לטפל בה.
"אשאל אותך שאלה פיית הלבד, מי מהפיות הכי משעשעת אותך והכי כיף לך להיות בחברתה ?"
"אה, דווקא יש כמה לא רק אחת" חשבה לה פיית הלבד.
"מי הן ?"
"פיית הריקודים, פיית השירה ופיית הסיפורים" חייכה לה פיית הלבד.
"יפה, כל יום מהיום את מבקרת אצל הפיות הללו פעם תשירי, פעם תרקדי ופעם תקשיבי לסיפורים לא יהיה לך משעמם לא תהיה עצובה והכי חשוב כבר לא תהיה בודדה".
"ומה עם הפרח ?" הסתקרנה פיית הלבד.
"הפרח נמצא אצלך בלב רק את יכולה להרגיש ולעזור לעצמך רק את ולא פרח" ענתה בהחלטיות דניאל.
"תודה לך פיית הכוח עזרת לי מאד" שמחה פיית הלבד.
"לא… תודה לך את עזרת לי מאד" חייכה אליה דניאל.
"אני ?"
"כן… את גרמת לי להבין משהו על חיי אבל לכי לך לדרכך שיהיה לך בהצלחה"
התחבקו השתיים ונפרדו לשלום.
למחרת קראה דניאל לכל פיות העץ ואמרה להן שיש בפיה בשורה.
"נכנסתי לחייכן בתקופה האחרונה נתתם לי כוח עצום וגדול לעזור לכן ועל כך אני מודה לכל הפיות, אומנם עזרתי לכן אבל תוך כדי עזרתי גם לעצמי למדתי מכן המון על נתינה ועזרה לאחרים אבל היום אני נאלצת להיפרד מכן אני כבר לא רוצה את הכוח הזה הוא גרם לי להרגיש חזקה אך בודדה, מרגישה אני געגוע עצום למי שהייתי ולמקום שממנו באתי, אני אמנם עוזבת אבל משאירה לכן את הכוח הנפשי להמשיך הלאה בלעדיי לא אשכח אתכן ותמיד תישארו בליבי".
נפרדו כל הפיות מדניאל ושמחו בשבילה שהיא שבה אל ביתה.
התעופפה לה דניאל לכיוון האוזן שמתוך העץ, מפתח קטן צץ לו אור קטן, הבינה דניאל שזו הדרך הביתה, נכנסה בפתח הקטן ויצאה לעולם האמיתי אך היא עדיין פייה קטנה לחשה לאוזן העץ "עץ יקר וטוב שלי בקש מאלוהים בשמי לחזור להיות מי שאני ולחזור למשפחתי"
תוך כמה שניות שוב הגיע אור גדול ועצום שגרם לדניאל לחזור לגודלה הטבעי, דניאל עדיין ראתה את הפנס זרוק על האדמה ומכיוון שהיה חושך הדליקה אותו והוא הראה לה את הדרך לדלת הבית.
נכנסה לביתה, אמא ישנה אבא עדיין בעבודה.
עלתה בשקט בשקט לחדרה החזירה לרום את הפנס מתחת לכרית שלו ונכנסה למיטתה.
השחר הופיעה כולם פותחים עיניים מתעוררים לבוקר חדש, רום קם ראשון אחריו קורן ואחרונה ליאל שלושתם מסתכלים בדניאל שישנה ממש חזק.
"נו מתי היא תקום אנחנו רוצים לראות את האוזן של העץ" אמר רום.
"בואו נעיר אותה" אמרה ליאל.
"דניאל…דניאל…" לחשו הילדים.
"קומי אנחנו רוצים שתבואי איתנו לעץ המשאלות" אמר קורן.
דניאל פתחה עין אחת בלבד ואמרה "לכו בלעדיי לי העץ כבר הגשים את החלום הגדול שלי"
"מה החלום שלך ?" שאלו הילדים.
"להיות פה איתכם" ענתה להם דניאל .
הילדים לא כל כך הבינו למה הכוונה אך זה נשמע להם טוב שדניאל רוצה להיות איתם.
ודניאל? אתם שואלים מה איתה? דניאל עצמה את העין וחזרה לשינה ולחלומות הקסומים.

-סוף-