מתנות קטנות ಌ☆ פרק רביעי

לבובת האייל הקטנה והחדשה שלה היא קראה "תומאס", וסיפרה להוריה שמצאה אותה זרוקה בין העצים. הם לבטח לא יאמינו שהקופסא חזרה אליה עם מתנה נוספת בתוך האוטו של אבא, לכן אין טעם לספר להם את האמת.. מבוגרים יכולים להיות לפעמים מאוד מקובעים.
ובאמת, ובעיקר בגלל ששום סיפור אפשרי אחר עלה במוחם, אמא ואבא של ליב האמינו לה. וזה לא הטריד אף אחד מאז..
אבל דבר נוסף הטריד דווקא את ליב.
היא באמת רצתה להחזיר מתנה, כהוקרת תודה- אבל לתפור היא לא ידעה, שוב פעם להביא טבעת זה יהיה מגוחך ולא מקורי, ושום רעיון אחר לא עלה במוחה!
היא לא ידעה למי היא שולחת, ולכן לא יכלה לדעת מה הוא או היא אוהבים יותר או פחות (או אפילו שונאים!) ועברו כבר יומיים מאז הנסיעה אל המכולת של אלף הזקן.
ליב התחילה להילחץ, עוד יום אחד וזה כבר יהיה פיגור בהחזרת המתנה. הרי שאת תומאס הם הביאו אחרי יומיים (ובצדק, וודאי לוקח זמן לתפור ולרקום יצירת מופת שכזו) אבל ליב לא הגיעה לרמה הזאת והיא לא רצתה להחזיר מתנה "רדודה" אחרי הרבה ימים של פיתוח ציפיות.
ביום השני בערב מאז קיבלה את תומאס, היא החליטה לדבר עם אמא.
"מה עם שרשרת?" היא הציעה אחרי שליב שאלה מה כדאי לה להכין לחברתה מהעיר מתנה ליום הולדת ולשלוח בדואר.
"לא.. אהה.. יש לה כבר מלא" מלמלה ליב. שרשרת נראה בעיניה כל כך נחות ודומה מידי לטבעת שהכינה שהיא מיד פסלה את הרעיון..
"מה בקשר לפרח נייר? שאפשר לתלות בחדר לקישוט יפה?"
עיניה של ליב נצצו.
"זה קל מאוד, ואני אלמד אותך כיצד מכינים.. בואי איתי" ליב קפצה אחרי אמא ודילגה אחריה למטבח, מאושרת ומתרגשת.
אמא חזרה למטבח עם חפיסת ניירות חלקים ורגילים, מספריים, חוטי תפירה במספר צבעים וחפיסת ניירות קטנים יותר עם דוגמאות יפיפיות של צבעים.
"זה נקרא "קיפולי נייר" וזה פשוט מאוד" אמרה אמא ונתנה לליב נייר לבן אחד.

אחרי רבע שעה של יצירה בקיפולי נייר, ליב כבר ידעה כיצד להכין את הפרח הזה, ואפילו הצליחה לחבר אליו חוט בלי עזרה. היא שמחה מאוד, ואחרי שאמא הלכה להביא לשתיהן מיץ ואגסים כדי 'לחגוג' את ההצלחה, ליב לקחה את הניירות היפים ויצרה בעצמה פרח נוסף, קטן יותר.
היא השקיעה בו את מירב מאמציה, כדי שיראה יפה ולא מקומט, וברגע שהרעיון דלק במוחה כמו הצתת גפרור מהירה- היא זינקה לחדר של ההורים ולקחה את החרוזים מהצמיד הקרוע של אמא. היא השחילה את החרוזים על החוט, וכשסיימה, לא היה קץ לגאוותה.
וכשאמא שיבחה אותה על הרעיון היפה, אבן גדולה אפילו נגוזה מליבה. לפי ראות עיניה- היצירה שעתה סיימה להכין הייתה בהחלט שווה לתומאס. (אם מתחשבים בגיל של ילדה בת עשר)

ליב ריפדה שוב בצמר גפן את הקופסא, והניחה את הפרח הקטן. הוא היה קטן ונחמד, ואם הוא היה שטוח הוא היה אפילו יכול להיכנס לתוך קופסאת גפרורים. היא הניחה אותה על אדן החלון אחרי שסגרה והביטה בכוכבים ובצמרות העצים מסםר דקות, כאילו מחכה לראות אם השולח יבוא בנוחכותה לקחת את המתנה.
אבל איש לא בא. ליב החליטה לוותר ולא להעיק על השולח, אם היא מה שהפריע לו. והתפללה בקצרה ש.. מי שזה לא יהיה או תהיה- הם יאהבו את המתנה שלה.
במבט אחרון ומנומנם היא הביטה בתומאס, והחליטה שהוא קרוב מידי אל אדן החלון. היא לקחה אותו לחיקה, ונרדמה.