מתנות מהעולם

השדון שלי חזר סופסוף, רזה בכמה קילואים ועם חצי חיוך דפוק. עכשיו הוא יכול לשיר 'שלום לך ארץ נהדרת' ולהיות פחות שקרן מכולנו.
חיבקתי אותו, כי זה מה שעושים לאנשים שבשנה האחרונה ראית רק בתמונות;
הוא מחושי, מחושי-חשבתי וזה מצא חן בעניי אז חיבקתי אותו שוב.
הוא קנה לי עיפרון עשוי מענף אמיתי, לא מעובד, עם חותמת מוזהבת בבסיסו. 'אני לא יודע איך הם הכניסו את העופרת, אבל חשבתי שתאהב את זה. אתה כותב כל הזמן'
חייכתי ואמרתי תודה עשר פעמים, כי זה נחמד שקונים לך מתנה אבל גם חשבתי כל הזמן שאי אפשר ללעוס את הקצה בעפרון הזה. זה הטריד אותי.
אח"כ השדון שלי הוציא עוד דברים שקנה: מצית של אייפל, קלפים, סכין הטלה, שרשרת עם חרוזים מגולפים, וויסקי מוזהב וקופסא קטנה מלאה בצמר גפן שעטף ספינה זערורית עם אנשי צוות זערורים עשויי זכוכית.
'זה יפיפה' אמרתי והחזקתי את הספינה מול האור; הוא נשבר לקשת בענן וצייר צבעים וצורות על הקיר והרצפה.
נשמתי. היו לי דמעות בעניים שהייתי צריך למצמץ, רציתי להגיד משהו על זמן: שעכשיו הוא עכשיו, וזה קצת מוזר. כי לפני חמש דקות הוא היה קיים רק בפיקסילים בפלאפון שלי ועכשיו הוא עומד לידי מלוכלך ונושם בקצב הקצת המחרחר הזה שלו.
אבל זו היתה רק תחושה.
אמרתי: 'רוצה קפה?' והפעלתי קומקום והוצאתי ספלים והכנתי כמו שהכנתי לנו בעבר. זה אותו דבר. הוא רק יודע לשיר שיר בלי לשקר ולי יש עפרון חדש. עוד מעט אני כבר לא ארגיש בכלל