כנפיים

הפיסות האלו שלך, מתי ידעת שזה לא נכון.
שהשם שלך לא שלך,
שיערך מתפזר בגלים, מקיף פנים חיוורת עם עניים כמו של פרפרים.
את כמעט שקופה. אתה כמעט שקוף.
אפשר לעקוב אחר וורידים: סלילים כחולים וסגולים, כמו מפה, כמו שפה סודית: יש עמים מרוחקים שטווים את הכתב שלהם בחוטים ובמחט,
תארי לך, תאר לך: שטיח שמספר סיפור שלם.
מתי ידעת שהסיפור שלך לא נכון?
הוורידים והעורקים (בסגול וכחול) טעו.
היית את, אבל גם היית אתה…
היו לך את החלומות האלו: בין עצים, דשא ירוק מדגדג בכפות רגלייך והרוח שרה בקול פעמונים, רצת ורצת קדימה, בידיים פתוחות לחיבוק… היית קלה, היית קל–
רצת עד שלא היה הבדל בין קל לקלה. היתה רק קלילות נפלאה. כמעט כמו לעוף בשמים עם עננים פלומתיים, והסיפור שלך פתאום היה נכון:
הגוף שלך היה שלך ונכון, והוא פעם בצחוק.
לא היו פיסות, כי לא צריך היה תפרים. היה בסדר. היה בסדר. היה בסדר.
אבל זה רק חלומות: יש דברים שהם פשוט ככה, עד הגלגול הבא- אולי אז יהיו לך כנפיים