יער אוקסן פרק 3

כשרצתי אחרי פיה בכל היער והייתי די בטוחה שאנחנו רצות במעגלים, התחלתי להיות מאושרת. פיות! פיות אמתיות! ידעתי, תמיד ידעתי. אם הייתם מסתכלים מהצד הייתם כנראה רואים נערה רצה וכושלת ביער כשכול צעד שני שלה היא מתרסקת על הפרצוף. ורוב הסיכויים שרצה במעגלים. עם חיוך ענקי על הפרצוף (חיוך דיי מפחיד). אחריי כמה זמן התחלתי להתעייף אבל הייתי נחושה בדעתי לעקוב אחריי הפיה. בדיוק כשתהיתי מתי נגיע כבר, היא הסבירה לי את החדשות הנפלאות שמריסה גרה בקצה הכי מבודד ומרוחק של היער. אבל לא התייאשתי ועקבתי אחריה. בסופו של דבר כנראה שהגענו. הפיה התעופפה לה לתוך גזע עץ ענק שכותרו היה בערך 6 מטר, והשאירה אותי בחוץ. לא היה לי סיכוי להכנס בדלת שהייתה בין שורשי העץ. היא הייתה בגודל של סנאי. חיכיתי זמן שנראה כמו נצח אבל הפיה לא יצאה החוצה. נשכבתי על האדמה הלחה וניסיתי להציץ פנימה. הלו? מישהו כאן? מה אני אמורה לעשות? התחלתי להרגיש חסרת אונים. אני אבודה פה ביער. מישהו?! צעקתי. אין תגובה. כבר התיישבתי והתחלתי לחשוב על איך אני חוזרת, ואז יד קטנטנה נגעה בי והתכווצתי לגודל של סנאי. וווואוווו העולם היה ענק. לא ראיתי את הסוף של העצים מעליי והפרחים היו יותר גבוהים ממני. לא הספקתי להתעשת ולהחליט מה קורה פה ואם העולם גדל או שהתכווצתי או שקיבלתי מכה בראש וכבר יד תפסה ביד שלי וגררה אותי דרך הדלת לתוך העץ.

XXX

הבית היה יפיפה. משמאל לדלת היה שולחן עץ כהה עם ספסלי עץ כהה משני צדדיו, בקיר מולו היה מטבח עשוי עץ מלא תבלינים וצמחים מוזרים. משמאל לדלת היה סלון ביתי עם אריג חום גס על הספות ואח גדולה בקיר שאש משתוללת בערה בו ועליה מונח סיר שמוציא אדים ירוקים סגולים. הייתה שם מכונת כישור עתיקה וממול לסלון היו מדרגות שהסתלסלו לאנשיהו. מול הכניסה היה שעון קיר עומד. זה היה בית קטן ומושלם לימי סופות וגשם ביתיים הרגשתי. ואיך שהמחשבה הזאת עלתה לי בראש שמעתי את המבול מתחיל בחוץ . הפיה הזהובה פתחה, את יכולה להישאר כאן עם אורסלה עד שנחליט מה עושים אתך. המשפט הזה היה דיי מלחיץ ותהיתי מה זה אומר " נחליט מה עושים איתך" באיזה מאכל גורמה ישלבו אותי? איזו תרופה לצינון ירקחו ממני? אבל ראיתי שהפיה הרגישה נורא נדיבה כאשר אמרה אותו. את הולכת? שאלתי בפחד. לא שהכרתי את הפיה אבל ממש לא רציתי שתשאיר אותי לבד פה. הפיה חייכה, אף אחד לא הולך. לא עד שהסופה תפסק. וזה יכול לקחת שבוע. נרגעתי מיד. אבל רק לשנייה כי ממש לא הייתי מוכנה למה שירד עכשיו במדרגות מלמעלה. בהתחלה שמעתי צעדים וניחשתי זאת אורסלה, הלב שלי התחיל לדפוק, ואז- ראיתי מחוש דק וארוך מגיח מבעד למדרגות. זאת הייתה חיפושית משה רבנו. וחיפושיות משה רבנו לא מלבבות כל כך כשהן בגובה הברכיים שלך. האמת שהן מזוויעות. היא הייתה מבריקה ורירית. ואז הפיה קראה, רושי! ורצה ולחבק את החיפושית. תוך שנייה הפיה התמלאה ריר. נכון שהוא חמו-די-דו-די-דודי?? נכון שהוא מתו-קי-תו-קי-תו-קי?!?! שאלה הפיה. אהה כן חמוד מאוד.. מלמלתי והסבתי את עיניי כדי לתת להם פרטיות. רוצה ללטף? שאלה אותי הפיה. אהה..אני..כן..מחר..אלרגיה..מלמלתי. לא רציתי להעליב את הפיה שאני תלויה בה לגמרי עכשיו, ובטח שלא את החיפושית. הפיה הסתכלה עליי לרגע במבט תוהה ולמזלי בדיוק נשמעו צעדים יורדים במדרגות ממעלה המדדרגות הגיחה נעל בית ישנה ואחריה עוד אחת ואחריהן נתגלתה זקנה עם מקל הליכה. היא לבשה חלוק בית חום והתעטפה בשמיכת משבצות אדומה ירוקה. היה לה אף ארוך ושמן ושיער שחור ומבריק בניגוד לגילה שאסוף בפקעת עבה. בערך חמישים קמעות שונים וצבעוניים היו תלויים על הצוואר שלה ועוד כמה בצבצו מהכיסים, ואני תהיתי איך זקנה שכמוה לא קורסת תחת משקלם. שתי כנפיים בלויות ורפויות בצבצו מאחוריה והעניים שלה היו בצבע חום של בית. חום חם ונעים. אהבתי את הזקנה מיד. אורסלה, זאת הילדה שהצלתי. אמרה הפיה והצביעה עליי. אורסלה נהמה גירגרה, ופנתה אלי בקול צרוד, למה אתם ממשיכים להיכנס ליער? רק צרות אתם מביאים. בני האדם החטטנים לא יודעים לא לדחוף את האף שלהם מחוץ לגבולות המותר. אמרה והלכה להרתיח תה. אז כנראה הזקנה אותי לא מחבבת. הפיה משכה בכתפיה וכדי לנחם אמרה לי, "זה נכון".