זה נכון, אני פיה פרק א':האמת של חיי חלק 1

היי אני ג'נה אני ילדה ממוצאת בת 15 כמו כל אחד אחר חוץ מדבר אחד דבר אחד קטן:אני פיה
כן זה נכון אתם בטח אומרים:היא משוגעת ,אין דבר כזה פיות, על מה היא מדברת. אבל אני לא משקרת אני פיה גם לי אין מושג איך זה קרה ואין לי מושג עם אני יחזור להיות רגילה כמו שהייתי פעם ,אבל למה שאני לא יספר לכם את הסיפור מההתחלה??.

"ג'נה נו קומי כבר…"
"בסדר שניה אחת דן" צעקתי מחדרי
"לא שניה עכשיו את יודעת השעה, השעה 8:15 עוד חמש עשרה דקות מתחיל לך בית הספר"הוא צעק חזרה.
"מה….? והערתה אותי רק עכשיו אתה מטורף…?" זאת היתה שאלה רטורית ברור שאח שלי מטורף.
היתלבשתי בחיפזון וירדתי למטבח דן היה כבר מוכן ללכת וחיוך היה מרוך על פניו,
"למה אתה מחייך?" שאלתי והיסתכלתי לראות עם לא שחכתי את המכנסיים
"סתם כי היום יום ראשון ואין בית ספר סתם עבדתי עלייך"אמר והתחיל לצחוק.
"מה…? אוף קרציה אחד עוד שניה וקיבלתי התקף לב " אמרתי והורדתי את התיק
"זה היה שווה את זה היית צריכה…" אמר. אבל לא ממש הקשבתי לו משהוא אחר תפס את צומת ליבי
דרך החלון ראיתי משהוא מיוחד כמו זיקוקים מהיער שליד ביתי

"אני צריכה לצאת לרגע" אמרתי ורצתי החוצה. צעד אחר צעד היתקרבתי יותר ליער רעש מוזר נשמע ככל
שהיתקרבתי רעש כמו זימזום כנפיים אבל לא כמו של דבורה הוא היה יותר קסום.
"יש שם מישהו?" שאלתי בחשש וניכנסתי ליער.
"מי זה?" שמעתי קול צעקני וצפצפני,
"קוראים לי ג'נה סיסון למה?" עניתי
"ג'נה… אה תיברחי מכאן עכשיו ליפני שיהיה מאוחר מידי לפני שהם ישמעו" צעק הקול
"מי ישמע? מה על מה אתה….?" אך שאלתי נפסקה באמצע כאשר מישהו שם יד על הפה שלי וגרר אותי
משם.