זה הקסם, כל הקסם- סיפור שלכם, פרק 8

אני אוחזת בידה של אביה ואנחנו עפות לחדר הכיתה, שלפי הכתוב בפתק נמצא בקומת הקרקע, החדר עם הדלת הורודה.
אני נכנסת ורואה שם ילדים לא מוכרים ישובים בשולחנות עץ עגולים, מולם ספרים ישנים מאוד. שלא לדבר על המורה, פייה עגלגלה עם פני נץ.
״איחרתן,״ היא אמרה והצביעה על השעון. ״שבו.״
אני יושבת עם אביה באחד השולחנות העגולים. לידנו יושבת פייה עם שיער שטני-בלונדיני, שנחושה בדעתה לא לנעוץ בנו מבט; ולידה, פיון נאה מאוד עם שיער שחור חלק וכנפיים קטנות. הכנפיים של הבנים תמיד קטנים יותר משל הבנות. הפייה גם לא הצמיחה כנפיים, כמו הולי.
״אז.. מה עושים?״ שאלה אביה. הפיון לא ענה, אבל הפייה אמרה: ״טוב, למעשה אנחנו לא לומדים פה שום מקצוע שלומדים בבית ספר רגיל. זה הישרדות ודברים כאלה. אבל נגמרו לה הספרים, אז בלית-ברירה תצטרכו לקרוא איתנו.״
את כל זה היא אמרה עם חיוך.
״בואי, שבי,״ היא אמרה לי. התעופפתי לידה ואביה התיישבה, בפנים זועמות, ליד הפיון. קראתי את מה שכתוב:
״שיטות הישרדות במקרה של שיטפון״
הבטתי בפניה של הפייה בהבעה של הפתעה גמורה. ״בשביל מה אנחנו צריכים לדעת את זה?״ התעצבנתי.
״אין לי מושג,״ אמרה הפייה ומשכה בכתפיה. ״בואי סתם נדבר. גם ככה אף אחד לא ממש עושה פה משהו.״ היא החוותה על הפיות שהיו לכאורה שקועות בספרים, אבל בעצם ניהלו שיחה ערה.
״איך קוראים לך?״ היא שאלה.
״ליליאן,״ אני אומרת. ״וזו אביה. חברה שלי.״ הצבעתי על אביה. שניתקה את מבטה מהספר ופנתה להביט בנו.
״נעים להכיר,״ חייכה הפייה. ״אני שובל, וזה אחי, ברוטוס. טוב, הוא לא ממש אחי,״ הודתה. ״הוא יותר.. בן דוד שלי.״ היא התחילה ללחוש. ״הוא מעצבן וקנטרן, אבל מאוד חכם ועוזר לי בשיעורי בית. ההורים שלו היו חלק מהקבוצה של הפיות לחקירת העולם החיצוני, ושניהם מתו. אל תדברי על הנושא לידו. הוא גם בעצמו לא ממש מדבר.״
״מסתדר לי,״ חייכתי והיא צחקה. ״איזה חדר את? לא ראיתי אותך בשכונה.״
״135,״ אמרה שובל. ״החדר האחרון ומספר הרחוב האחרון בשכונת האגוז. אבל אין הבדל בבתים. ואיפה את ואביה גרות?״
״אני ב74 והיא ב14,״ אמרתי, מתחילה לחבב את שובל מרגע לרגע. ״היי! אני ואביה רוצות לישון יחד היום.. רוצה להצטרף?״
״ברור!״ היא אומרת ומחייכת חיוך רחב. ״אבל אני חושבת שברוטוס לא יבוא. הוא רגיש יותר מדי בעניין העולם החיצוני. יודע עליו דברים מדהימים, כמובן-״
״מה?״ כמעט זינקתי מהכיסא. ״בן דוד שלך-אמ, ברוטוס- יודע על העולם החיצון?״
״בטח שהוא יודע,״ היא זוקפת את גבותיה. ״ההורים שלו עבדו במחלקת העולם החיצון, אמרתי לך כבר.״
״אז יש לי רעיון מצוין איך תוכלי לעזור לי,״ חייכתי וחיככתי את ידיי זו בזו.

בערב אני ואביה יושבות על רצפת חדר מספר 14. פרשנו 2 שמיכות, בשבילי ובשביל שובל.
״איפה היא?״ מתעצבנת אביה. ״היא הייתה אמורה להגיע!״
״סבלנות,״ הרגעתי אותה. ״ביקשתי ממנה לעשות משהו בשבילי.״
בדיוק באותו רגע נכנסת לחדר שובל, בידה שקית ממתקים ריקה. ״את לא מבינה כמה זמן לקח לי,״ היא מתנשפת. ״הוא לא הסכים, אז שיחדתי אותו בבוטני סוכר.״
״יש לך כאן בוטני סוכר?!״ קראה אביה בלהט.
״נגמר,״ אמרה שובל והראתה לנו את השקית הריקה שבאה איתה. ״מה שכן, עכשיו הוא סיפר לי את כל מה שביקשת, ליליאן.״
היא התיישבה מולנו.
״הוא אמר לי שהם חיים בבנייני בטון, אבל ממש ענקיים, ושרוב הבניינים שלהם מגיעים לגובה של 50 מטר, אפילו יותר!״
״מה?!״ קראתי. ״כל כך גבוה?״
״כן,״ אמרה שובל, ״אבל אל תשכחי שהם ענקיים ומטומטמים. בכל אופן, יש להם מגוון ענק של מאכלים. לנו יש תפוזונים שיותר גדולים מאיתנו אפילו, ולהם יש את הגרסה הגדולה-תפוזים, שמגים לגודל כף היד שלהם, בערך 10 סנטימטרים לילד בגילנו. והם רוצחים חיות, אבל לא חיות כמו שיש לנו, גחליליות וכאלה,״ היא אמרה מהר לאביה, שהתחלחלה. ״הם הורגים פרות, וסוסים, ותרנגולות וכבשים.״
״תרנלגגנולים?״ אני ממלמלת. ״איזה שם מוזר!״
״תרנגולים,״ היא תיקנה אותי. זה סוג של ציפור.וזה עוד לא הכל. הם גם לומדים בבית ספר, והמדענים- ככה הוא קרא לזה, פיתחו טענה שלפיה יש פיות איפה שהוא בעולם.״
אביה קפצה וצרחה צרחה ארוכה, אבל אני הבטתי בעיניה של שובל. ״את לא משקרת עכשיו. נכון?״
״נראה לך?״ היא אמרה. ״הייתי רוצה להאמין שזה לא נכון, אבל זאת האמת. יש להם גם המון ספרים עלינו.״
אביה מתחילה לבכות. ״אני הייתי רוצה לגרום לבני האדם האלה לא להאמין בקיומנו..״
״וזה בדיוק מה שאנחנו הולכות לעשות,״ לחשתי. הם הביטו עליי וחייכתי קלות. ״אתן עוד תראו, בנות. זה הולך להיות כיף אדיר.״
״מה את אומרת, בעצם?״ שאלה שובל ועיניה הצטמצמו,
״נצא אל העולם החיצון,״ אמרתי. ״נבדוק מה יש לבני האדם להציע, והאם הם יכולים לעזור לנו. ונגרום להם לא להאמין בקיומנו, בעזרת הקסמים שלנו.״
״את התחלקת על השכל?״ שואלת אביה בין היפחות שלה. ״לא זה בלבד שזה נורא מסוכן-בנות כמונו בחיים לא יצליחו לעשות את זה!״
״אולי לא לבד,״ אמרתי. ״אבל ביחד עם עוד כמה אנשים..
נצליח.״