זה הקסם, כל הקסם- סיפור שלכם, פרק 5 (עוד מקום 1 נשאר..)

אני נכנסת לספרייה, שואפת את ריח הספרים לאפי. אני עוברת בין המדפים השונים, מחפשת כל רמז למה שאני צריכה. רק שאני לא אתקל ב-
״מאדם!״ אני אומרת כשאני נתקלת בספרנית הקשוחה, מאדם טיטוס. ״סליחה.״
״תשימי לב לאן את הולכת, רייצ׳ל,״ היא הרימה את אפה הארוך והלכה משם.
״שנייה, מאדם!״ אמרתי בייאוש. ״יש לך פה ספרים על.. העולם החיצוני?״
״איזו קטגוריה?״ שאלה טיטוס, וקימצה אגרוף.
״בני האדם,״ אמרתי.
היא סימנה לי לבוא אחריה, והובילה אותי לאזור בספרייה שמעולם לא היתי בו קודם. ״זה הפינה,״ היא אמרה. לפתע עלה על פניה מבט מודאג והיא רכנה על ברכיה אליי.
״תקשיבי טוב, רייצ׳ל- אני יודעת שלא באת לכאן לעשות שיעורי בית. וזה טבעי שפיה מתעניינת בעולם החיצוני, אבל.. בני אדם הם מסוכנים מאוד. רק שלא תנסי להתעסק איתם, ואל תאמרי לאימא שלך שהבאתי לך את החומר. היא אישה טובה, אני לא רוצה שהיא תכעס עליי. בסדר?״
אני מהנהנת קלות, רועדת מפחד ומתרעומת. בהינד ראש קל היא הסתלקה משם.
״מטומטמת!״ סיננתי בשקט רב מבין שיניי. עברתי על המדפים והוצאתי ספרים בכריכות עור: ״היסטוריית בני האדם״, ״הכוחות של בני האדם״, ״בני אנוש והנזקים שלהם״, ״כשפי מגננות נגד בני האדם״. ולבסוף, מצאתי את הספר שחיפשתי.
״על בני האדם, מיקומם והאופי שלהם״.
אני מוציאה דף קלף חום (שלא תחשבו שאנחנו כמו בני האדם, כן? אנחנו לא משתמשים בכל העץ בשביל דף, אלא רק בנסורת ישנה) ואת העט השחור שלי, ומתחילה להעתיק חומר.
״חוקרי הדור סבורים כי הם מתקיימים על מים, כמונו, ועל משקאות נוספים שהוספו להם חומרים המשמרים את הטריות שלהם, ואף המציאו משקאות נוספים בעצמם. הסכנה שזה מהווה-״
סגרתי את הספר. אני לא צריכה לדעת על האוכל של בני האדם. אני פותחת בעמוד אחר.
״בני האדם חיים בכמה סוגים של בתים. מאבן, מגבס, מחימר, מאבנים ומעץ. העצים אצלם גדולים פי כמה ולכן יש להם יותר חמצן מלנו…״

״קדימה, רייצ׳ל, כבר שמונה בערב. סוגרים.״
״בסדר,״ אני אומרת ומכניסה את 14 דפי הקלף המלאים בקפידה שמילאתי בחומר על בני האדם. ״להתראות, מדאם.״
היא מנופפת לי קלות ואני מרחפת מהספרייה לכיוון הבית שלי.
״היי,״ אני אומרת לאימא שלי. ״איפה היית?״ היא שואלת וסוגרת את הספר שהיא קוראת: ״טיפול בילדי פיות העוברים את גיל ההתבגרות״.
״הייתי בספרייה. היו לי שיעורים, ב…. כשפי מגננה. כלנית ממש הגזימה הפעם.״ אני צוחקת צחוק קל ועולה במדרגות אל חדרי.
אני מכינה צבע אדום מגרגירי יער ובוץ לבן (בוץ שנוצר ממי גשמים ומנוזל פרחים) וכותבת על הדלת שלי X קטן. אחר כך אני סוגרת את הדלת במפתח, מדליקה את מנורת הלילה שלי (גחלילית כחולה) ומתחילה לעבוד.
אני תולה על כל הקירות בחדר שלי את הדפים עם המידע החשוב שאספתי. אני קוראת אותו שוב ושוב ושוב עד שאני משננת בזיכרון שלי כל פרט ופרט על בני האדם, ומבטיחה לעצמי, שגם אם אני לא אצליח לצאת מהמקום הזה שנקרא פיירילנד לכיוון העולם החיצון, אני אביא את הדפים האלה לילדים ולנכדים שיהיו לי ואולי יקרה פה שינוי אמיתי.
אני מכבה את גחלילית הלילה הכחולה שלי ונשכבת במיטה. מדי פעם אני שומעת גשם על גג הבית, העשוי אבנים ועץ.