זה הקסם, כל הקסם- סיפור שלכם, פרק 4 (נשארו רק 4 מקומות!!**)

״אני לא מאמינה שעשית את זה!״ אמרה אביה והוציאה את האוכל שלה, סלט שורשים ועלי כותרת.
״דווקא כן,״ אני אומרת בקור. ״אני יכולה להגיד מה שבא לי, מתי שבא לי, איך שבא לי ולמי שבא לי.״
״כלנית תכסח אותך!״ אביה הביטה בי בעיניים גדולות. ״את לא יכולה לצאת נגד דעות של מורה. זה החוק.״
״אבל אסור לי להגיד את מה שאני חושבת?״ התעצבנתי.
״כולם לבוא לפה!״ קראה יומה, המורה לספורט. מכיוון שהיא לא החזיקה כדור ביד, ברור שהולכים לעוף היום.
״היום אנחנו עפים 600!״ אמרה יומה. ״אני מודדת לכם-״ היא הוציאה צפצפה אדומה, שצועקת את התוצאות בקול. ״נרקיס, אם לא אכפת לך. תרשום את התוצאות במחברת שלי.״
היא הוציאה עט ודף ונתנה אותם לנרקיס. היה נראה שהוא שמח, והוא התיישב על ספסל העץ בלי טרוניות.
״קדימה, כל הפיות שהשמות משפחה שלהם מתחילים מ-א׳ עד ו׳- להגיע לכאן!״
״ביי,״ אמרה אביה וחייכה. שם המשפחה שלה היה ורד, והיא נעמדה לצד לולי ארמז, תופ׳ בקייגל ושאר הילדים. הולי, ששם המשפחה שלה היה בה׳, התיישבה בצד בעצב. כנפיה עוד לא צמחו לגודל טוב מספיק בשביל לעוף.
״אני סופרת, שלוש, שתיים, אחת- לצאת!״
הכנפיים ריפרפו באחת, וכל הפיות הקיפו את המגרש 3 פעמים.
״2.6,״ אמרה יומה וציקצקה בלשונה. ״לא טוב, ורד. לא טוב.״
אביה השפילה את מבטה והתיישבה לצדי. ״היא אף פעם לא מרוצה,״ אמרה ושפשפה את הכנפיים שלה.
עדיין ישבתי בצד, ופטפטני עם אביה עם כלנית ועל תרעומות של פיות ועל זעם ועל בני אדם. עד שלבסוף אמרה יומה, ״כל הפיות ששמות המשפחה שלהם מתחילים מק׳ עד ת׳ להגיע לכאן!״
קריסטל ריחפה איתי למגרש. כנפיה השחורות ריפרפו בעצב. ״אני בטוח עושה שלוש דקות ומשהו- עם המשקל הזה..״ היא הצביעה על הכנפיים שלה. ״ושלך נראות כל כך.. אווריריות!״
אני מחייכת. ״תודה,״ אני מחבקת אותה. ״שלך נראות יותר מיוחדות משלי. לכל הדור של המשפחה שלנו היו כנפיים כחולות. כשאנחנו גדלים צבע העיניים הופך לכחול כמו הכנפיים, וצבע הכנפיים הופך לחום כמו העיניים.״ הצבעתי על עיניי באצבעי, שצבעם היה חום-דבש רך.
״להסתדר בשורה, קאשור, רייצ׳ל,״ אמרה יומה והצביעה עליי, ליליאן רייצ׳ל, ועל חברתי, קריסטל קאשור.
״מוכנים? אחת, שתיים, שלוש, ו-!״
התחלתי לעוף לצד קריסטל. ״זה לא רע,״ היא אמרה תוך כדי התנשפות. ״הן לא כאלה גרועות. נראה את בני האדם מצמיחים כנפיים כאלה!״
לאחר כמה זמן הגעתי לקו הסיום. ״1.9! 1.9!״ צעק היצור האדום של יומה.
״יפה, יפה,״ אמרה יומה בזמן שנרקיס רשם את תוצאתי במחברת. ״תוכלי להתחמק מבני אדם מהר כשתגדלי, אם תיתקלי בהם, חלילה.״ היא הלכה לחדר הציוד ומלמלה משהו על ויצורים מטופשים חסרי ערך.

התיישבתי באוטופלוס לצד אביה. ״כמה שיעורים היא נתנה לנו, הרקפת הזו! אפשר לחשוב, מה כבר אפשר ללמוד על צמחים אוכלים-״ התרעמה אביה והניפה את אגרופה באוויר, מן הסתם מדמיינת שהיא מכה את רקפת, המורה לצמחים.
״אני דווקא שמחה למצוא הזדמנות ללכת לספרייה,״ אני אומרת ושורקת בשקט.
״למה?״ שואלת אביה בחשדנות.
״סתם,״ אני אומרת. ״לבת דודה שלי, פליסטיה, יש יום הולדת מחר, ואני רוצה למצוא הזדמנות להכין לה ספר. חשבתי שאולי אקבל השראה מהספרים,״ אני מושכת בכתפיי בצורה די משכנעת.
טוב, זה היה חצי נכון. באמת יש לי בת דודה שקוראים לה פליסטיה- בת 5, וכמעט דומה לי, אבל יום ההולדת שלה בעוד חצי שנה. אולי אפילו יותר. לנו, בארץ הפיות, יש יום הולדת כל שנתיים, בשנות אדם. היא תהיה בעוד כמה זמן בת 10, בשנות אדם. בשבילי היא עדיין בת 5.
״הגענו!״ אומרת אביה ויורדת מהאוטופלוס.״טוב, חייבת ללכת, ליליאן, את יודעת. המון שיעורים..״
היא חיבקה אותי והלכה לכיוון השכונה שלה. רק שאני, במקום ללכת לשכונה שלי, שמתי פעמיי לכיוון הספרייה. וממש לא בשביל להכין ספר לפליסטיה.