זה הקסם, כל הקסם- סיפור שלכם, פרק 3

הפעמון צלצל, ופיות נכנסו לכיתה במשק כנפיים צבעוניות. התיישבתי במקומי ליד אביה, וקריסטל התיישבה מאחורינו ליד הולי- הפיה היחידה בכיתה שלא צמחו לה כנפיים.
המורה שלי, כלנית, נכנסה לכיתה. ״כולם להוציא את הספרים, בבקשה..״
הוצאתי מהתיק שלי את הספר ״קסמים ומגננות נגד העולם החיצוני״.
״פתחו בעמוד 46,״ אמרה כלנית. רשרוש של דפים נשמע כשכולם פתחו את הספרים שלהם. ״קריסטל, תקראי בבקשה.״
״מאז ומעולם היו בני האדם מקור לחששות של עולם הפיות,״ קראה קריסטל מהדף. ״לכן, יש להציב בפניהם מגננות וכשפים שאין ביכולתם לעשות-״
״סליחה, המורה,״ הצבעתי. ״אבל מבחינה שכלית לבני האדם יש יותר אפשרות לגבור עלינו.״
״מה כוונתך, ליליאן?״ שאלה המורה, ולא שמה לב למבטה הכועס של קריסטל על כך שקטעו אותה באמצע המשפט.
״אני מתכוונת, שכפי שקראנו בפרק הקודם, יש להם מעבדות- וחומרים משוכללים וחפצים, וכוח…״
״אין להם קסם,״ קטע אותי נרקיס, שישב במקומו בושרה הראשונה. הוא הצמיד את משקפיו אל אפו. ״בני האדם הם מוגבלים.״
״יש להם יכולות!״ אני מוחה ועפה למרכז הכיתה. ״אולי הם רעים, אבל יש להם כוחות שאסור להפחית בערכם. בחיים אל-״
״ליליאן,״ אמרה אביה בקול חזק. ״נרקיס צודק. יש לו משהו שלבני האם מעולם לא יהיה.״
״ואנחנו יכולים גם לייצר מעבדות,״ אמרה הולי. ״אם נרצה.״
״תאמינו לי,״ אני אומרת וכנפי ריפרפו במהירות, תמיד מצב מסוכן. ״היצורים האלה רצחו את אבא שלי ואני יודעת מה הם יכולים לעשות! ואם יהיה משהו שישמיד את הארץ הקטנה והמסכנה שלנו, זה-״
״צאי מהכיתה.״
״מה?״
״אמרתי, צאי מהכיתה,״ אמרה כלנית, ושערה האדום כמו התפצפץ מרוב חשמל. ״את לא יכולה לספר שקרים על בני האדם ובוודאי שלא להשמיץ את הדור שלנו.״
״לא השמצתי את הדור שלנו!״ נעלבתי. רציתי לבכות. ממתי כלנית, הנחמדה והיפה, המחנכת שלי, מוציאה מישהו מהכיתה על הדעות שלו?
״בואו החוצה,״ אומרת כלנית. ״אני רוצה להראות לכם משהו. גם את, ליליאן.״
יצאנו החוצה. אף אחד לא דיבר, ומדי פעם נשלחו אליי מבטי חימה. כלנית לקחה אותנו למגדל התצפית, ממנו אפשר להסתכל על העולם שבחוץ.
״רציתי שתגיעו לשנה הבאה בשביל ללמד אתכם את זה, אבל..״ היא נאנחה. ״תראו.״
כל אחד לקח טלסקופ אחד. נשימתי נעתקה.
יצורים גבוהים, עם שיער בצבעים שונים, חסרי כנפיים, מדברים בקול חזק- הופיעו מול עינינו.
״אלו הם בני האדם,״ אמרה כלנית.״אנשים בעלי כוח רב, אך אם זאת, הם לא משתמשים בו לטובה- כפי שליליאן אמרה,״ היא כיווצה את גבותיה. ״הביטו.״
הסתכלתי שוב בעינית וראיתי שני ילדים, בגיל שלי בערך, מדברים אחד עם השני בצעקות. אחד מהם התחיל להכות את השני, ודם זב מגופם של שניהם….
הבנות השמיעו צרחה, הבנים בעיקר נראו המומים.
״אי אפשר ללכת מכות, כאן בפלורה טין,״ אומרת כלנית. ״בני האדם הם חסרי תרבות, חסרי היגיון וחסרי שכל, ואבות-אבותינו-של הפיות- הבטיחו שלעולם לא ינהגו כמוהם.״
הפעמון נשמע בשנית, וכולם יצאו המומים מחדר התצפית. רק אני וכלנית נשארנו להביט זו בזו.