הפיה השחורה – פרק 1

מגי התעוררה שטופת זעה. היה לה חלום רע, על ילד שחוטף אותה, ועל סכיזופרניה. היא ידעה שאסור לה לחשוב שוב על מישל, אחרת היא תתחיל להזות שוב. תנשמי עמוק, היא אמרה לעצמה. היא חייכה חיוך קטן ועלוב, רק בשביל לשכנע את עצמה שהכול בסדר.
"מגי! אם לא תרדי עכשיו אני אשלח את מדליין שתאסוף אותך מלמעלה בצרחות, ומדי תצטרף גם!" היא שמעה את אמה, מנדי מהמטבח. כן, הייתה להם בעיה עם האות מ', כאילו מישהו גרם לכולם לאהוב את האות הזאת ולהמציא רק שמות שמתחילים באות הזאת.
מגי חיה שמפחה ענקית, ממש ענקית. היא הייתה הילדה החמישית, אחרי שני בנים ושתי בנות. ואחיה? היו עוד כמה, ארבעה בדיוק.
היא בקושי זכרה את כל השמות המלאים שלהם, שכולם התקצרו למ. ג. יוד, מה שהיה משעשע בכך שאם לקצר את העניין אפילו יותר, מ. ג. י. יוצא שמה של מגי. מגי צחקה על הדבר הזה הרבה, אבל זה לא היה ממש מצחיק. אבל זה היה עדיף מאשר לחשוב על מ- די, תשתקי, מפגרת, היא אמרה לעצמה.
היא שמעה את הצעדים המתקרבים של מדליין, האחות הבכורה. עכשיו בדיוק הגיע הזמן להסביר לכם את הכול על משפחה יוד.
מינה ג'וליה יוד, האם בת הארבעים ותשע. מיכאיל ג'וניור יוד, האב בן החמישים ושתיים. והיו כל הילדים. מדליין ג'ולייט בת ה-17, נערה חמורת סבר שאהבה להרביץ, והתאומים – מייק ג'ונתן ומייקל ג'וני בני ה-15, מישל ג'ודית בת ה-13, ואחיה מגי בת ה-12. והיו גם האחים הצעירים – מיין ג'סיקה יוד בת ה-11, מיכאל ג'יידן יוד בן ה-8, מליסה ג'יין יוד בת ה-5 והתינוקת, מירה ג'ולי יוד, שהייתה רק בת שנה וחצי.
הם היו הרבה, תשעה ילדים שלמים ושני הורים ועוד בערך חמישה דודים ושש דודות. אבל אם האחרונים הם כמעט ולא נפגשו, רק בקיצים.
מגי קמה מהמיטה במהירות וקפצה ממנה במהירות, לובשת מכנסיים מתחת לכותונת בדוגמת זברה שלה. היא התחילה לרוץ בזמן שהיא ממלמלת את המשפט האהוב באנגלית – "Here Comes Troubles!" כרגיל, היא העדיפה את האנגלית שהיא למדה בגיל צעיר כאשר היגרה לארה"ב ולא את הצרפתית המקורית שלה.
היא ירדה במדרגות במהירות, והתיישב מול השולחן הענקי שניצב בחדר האוכל הענקי לא פחות, שהיה מלא בתמונת שמן מקוריות של ציירי העבר. הם היו עשירים, עשירים מאוד אפילו, מיליארדרים. אולי זו הסיבה לכך שיש להם כל כך הרבה ילדים, אבל מגי גם לא ידעה מעולם.
היא התיישבה על הכיסא ליד מיין, האחות האהובה עליה, ומהצד השני ישב מיכאל, לא מיכאיל, מיכאל, הילד. היא לא אהבה את מיכאל יותר מדי, אבל החיים קשים.
"תקחי את הצלחת שלך מהשיש!" מגי שמעה את הצעקה של אמה ועשתה כמו שהיה מצווה עליה.
התחילה ארוחת הבוקר הארוכה במיוחד והמלאה בדיבורים על העתיד, לא כך?
זה התחיל בסיפורים על חלומות של כולם, ואז עבר לדיבור על היום למחרת, היום הראשון בבית הספר הפרטי החדש לילדי דיפלומטים, והם היו קרובים להגדרה הזאת.
מגי הייתה משועממת. היא לא הייתה יכולה להנות מארוחת בוקר בלי לדבר עם מישל ולסמן לה מתחת לשולחן, אבל מישל הייתה רחוק מפה.
אמרו שיש למישל סכיזופרניה, כמו שהיה למגי.
כמו שמגי חשבה שהיה לי אתמול בערב.