הפיה השחורה – פרולוג.

הפיה השחורה הייתה אדם יפה, זה בהחלט היה נכון. היו לה כנפיים בצורת לבבות קטנה, כל חלק מהן היה מעוגל … ולבבי. אבל הצורה הכללית גם נראתה כמו לב, אם מסתכלים מאחורה, ומביטים בשתי הכנפיים יחדיו. לכל לב היה צבע אחר, אבל כולם היו כהים מאוד, כך שכאשר עפה ופרשה כנפיה היו שחורות לחלוטין. היא הייתה נמוכה, כדאי שתדעו, אולי בגודל של פלג הגוף העליון שלכם, מהמותן ועד הכתפיים, אם אתם ילדות בנות שתיים עשרה, כמו מגי.
מגי הסתובבה בחדרה ולא ראתה לא את הפיה השחורה ולא אותנו, מעופפים בקצה החדר.
"אלווין! אל תצעק!" צרח תאודור בשלווה, למרות שכנראה שמגי הייתה שומעת אותו אם לא הייתה מנסה שלא לשמוע שום דבר, בגלל החשש שיש לה סכיזופרניה.
"די!" הקול של מגי היה ילדותי וחמוד, כמו… כמו ילדה תמימה שלא עשתה דבר רע בחייה. השיער הבלונדיני שלה גלש על כתפה השמאלית, בעוד רק קצוות בודדות נחו על ראשה בשלווה גמורה, בלי לשבש את סדרן בגלל הרעידות שעברו בגופה.
"היי, מגי!" צרח אלווין. "מגי! מגי! תבחרי! מהר!" הוא צרח שוב, היה לו קול מתוק אבל בוגר ביותר, אבל המראה שלו היה ילדותי ואינפנטילי לחלוטין.
"מגי! את לא סכיזופרנית! את כמונו! לא כמוהה!!!" הוא צרח והצביעה על הפיה השחורה, שגיחכה בקצה החדר.
"מגי! בואי!" הוא צרח שוב, ותאודור התעופף מהמקום שלו בקצה השטיח בחדר הענקי.
הוא התקרב לראשה של מגי, ממש מולה, אבל היא הסיתה את מבטה מחשש שהיא סכיזופרנית. ידיו הקלילות והדקות תפסו את ראשה וסובבו אותו לכיוונו, וזה לא היה קל.
הוא הרים את ידו השניה והניח אותה על ראשה, ומלמל.
"שני, שני ותבואי ותשתני!
שני, ושני ושני ושני ותבואי ותשתני!" הוא מלמל, ועיניה נעצמו.