המדריך הקצר להארה

ברור לך שספר קצר בנושא כזה הוא טריקי. מצד שני אנו נמצאים בעידן בו הכל נגיש. כך שגם במישור הרוחני הכל נגיש.
אז אולי לא תגיע להארה בסיום קריאת הספר, אבל יהיה לך מושג על הדרך אותה צריך לעבור. וכך תוכל לעודד אחרים ללכת בדרך זו. גם העובדה שתחשוב על הארה תגרום לשביל שלו להעמיק בתודעתך והוא יאיר למרחקים כמו מסלול נחיתה באמצע הלילה.
הספר מדבר על השלבים אליהם יש להגיע בכדי להתקדם.
ושוב זהו דבר טריקי. שלבים בתודעה זה עניין בעייתי כאשר כל אחד חווה דברים בדרך אחרת. כאשר השפה היומיומית שלנו בנויה לדון ברכישות, בשכר ובתפריט.

לספר קצר מהסוג הזה חייבת להיות הקדמה ארוכה. הרי צריך לאסוף אתכם מכל פינות התודעה וההוויות שאתם נמצאים בהם.
אצלי לדוגמה יש תקופות. תקופות בהן הנושא מדבר אלי, ותקופות בהן הוא לא. תקופות בהן אני מצליח לחשוב לעומק, לחוש את העולם שסביבי, ותקופות בהן אני עסוק בלאכול, בלרוץ מתחנה לתחנה.

זה מתחיל מעצבים, תסכול על משהו שקרה, משהו שלא מסתדר לך, משהו שאתה לא מרוצה ממנו.
ואז מתחילה מסכת של אמירות, דרישות לשינוי, נזיפות או הערות, לפעמים בצורת ביקורת, לפעמים בצורה נוקבת, סוג של ועדת חקירה, איך זה קרה. למה אתה לא מסוגל להיות יותר ממושמע, יותר אמין, יותר רציני, יותר חרוץ, יותר טוב, ומה לא.
ואז אתה מתחיל לשקוע בדיכאון קל או יאוש. וזה לא משנה בדיוק איך הגעת לזה, אתה שוקע במרה שחורה. באותו רגע אתה עוצר את מהלך החיים שלך. אתה לא מרוצה ממשהו.
הדרך להיחלץ מכל מצב רוח היא לנסות להבין מה קורה לך. להקשיב לעצמך וגם לעודד את עצמך.
אם אתה עושה את זה בחמלה, בלי כעס, אתה כבר במצב טוב.

אחת הדרכים להיות בהארה היא להיות עמוק בתוך התחושות והרגשות שלך. ככל שאתה חופר יותר עמוק, ככל שאתה חולף על פני יותר פחדים, כך אתה הופך להיות שלם יותר עם ההתרחשויות שעוברות עליך בחיים ובמציאות, וגך גם עם המחשבות שחולפות בראשך, איתן גם צריך להיות שלמים, כלומר להשלים עם התחושות הרגשות הפחדים והכל.

ואז, לאט לאט, אתה מגיע למקום מאוד נקי, שבו לרצונות שלך אין מקום אבל מצד שני הם הדבר היחיד הקיים שם.

אפשר לעשות עבודה רבה באמצעות חשיבה בלבד.
עבורי מדובר בתהליך התפתחותי נכון, שמאוד מתאים לי אבל לא בטוח שהוא מתאים לכל אחד.
אני מרחיק את החשיבה שלי מצורות חשיבה בזבזניות, כגון תסריטים דמיוניים ושיחות דימיוניות שיכולים להתרחש מול אנשים ומצבים שמדאיגים אותי. אני דוחה שיחות שעוסקות בלחשוב על מה יחשבו אנשים סביבי על אירועים שמתרחשים סביבי. או מה להגיד ומה לעשות בכל תרחיש.
במקום זאת אני מתחבר לעולם שסביבי, על ידי חישה. אני מרגיש את העולם שסביבי.
מרגיש את עצמי בתוך העולם, מביע רגשות וחששות ופחדים. אבל ממשיך לברר לעצמי מה בדיוק קורה לי שם. מעמיק בתוך המחשבות המפחידות. מברר מה יש מתחת להן. מברר לעצמי מה המניע שמסתתר שם.
פותח את הפחד מול הרצון האגואיסטי שלי.
ממשיך בחקירה עד שהרצון שלי הופך להיות נקי וטהור.
אז הוא קיים לבד בתוך התודעה שלי … ושל העולם.

ככל שאתה במוד איכותי יותר כך אתה חופשי וחזק יותר בתוך החברה בה אתה חיי.
זהו תהליך בנייה ארוך שיש בו קשרים ומערכות יחסים איכותיות שמעניקות לך חופש והשפעה על החיים שלך ועל הסביבה שלך. זוהי מעורבות בריאה עם חיבורים טובים ושיתופי פעולה טובים.
אתה חי את הרגע, מנהל את המחשבות שלך באופן נקי. מנהל את מערכות היחסים שלך באופן נקי. אבל חושב גם קדימה. מארגן את החיים שלך בצורה נבונה. לא גונב ולא משקר. הכל מתבצע בשיא היושר האפשרי.
…
ואז מגיע רגע שאתה מתחבר לעצמך באופן מלא, מודע לכל עומקם של המחשבות שלך… ושלם איתן.
מקשיב לרגשות שלך, מפרק אותן,,, ושלם איתן.
ובעיקר מקשיב לרצון שלך, מציב אותו במרכז הבמה, אבל ממיס מסביב כל תחושה שעולה בעקבותיו.
הרי כל רצון שעולה ממך, נועד במקור ליצור רעשים בצורת רגשות. אם הרגשות לא היו קיימים הרצון שלך היה מתגשם במיידי.
אבל, גם אם יש לך רגשות שעולים בעקבות הרצון, אתה יכול להמיס אותן. פשוט להיות בתוכם, לחקור אותן, להבין אותן… ובסופו של דבר לקבל אותן, להתחבר איתן…. ואז הן נמסות.
ואז יש בך רצון ואין בו שום רגש נלווה.
זהו.
זה הרגע שבו אתה נמצא בהארה.
וזה גם הרגע שבו הרצונות שלך הופכים להיות נקיים מרגשות.
וזה גם הרגע שבו לרצונות שלך אין מחסומים.
…
לכל הקוראים
טרם סיימתי לכתוב, אבל זוהי בהחלט התחלה טובה.
מתנצל בפני מי שציפה ליותר, אבל אשמח לקבל תגובות, שאלות, קושיות וגם תיקונים.
בהצלחה גם לכם.