פרק 2- מטה הדרקונים

התאומים הביטו אחד בשני בבהלה. הם עמדו באמצע היער, בלי אף אחד מסביבם, מלבד נחש המחמד הלא נחמד לחלוטין של התאומים. עם סכין אחד בודד וקטן ביד של כל אחד מהם. "מה זה נראה לך, סקורדו?" שאל התאום הצעיר יותר מבין השניים, בשלוש דקות, כך הוריו אמרו לו. סקורדו הביט בתאומו בבהלה, והביט בנחש המחמד שזז מול רגליו בתנועות חלקות, בלי להשמיע צליל, כפי שידעו התאומים. "סקייב, נראה לי שהדבר החכם ביותר לעשות זה -" התחיל להגיד, וסקייב, הצעיר מבינהם המשיך אותו בבהלה עצומה. "לברוח!" הצרחה נשמעה בקול צווחני ומהיר, מהדהדת במרחב היער בעוד התאומים רצים הרחק מהמקום בו הצליל נשמע בפעם הראשונה. "מה זה נראה לך?" שאל סקייב בעוד הוא מתנשף בקול רם, סקורדו המשיך לרוץ במהירות, בדיוק כמו שהתחיל את הריצה, כאילו שכמות הכוחות שלו לא מוגבלת. "סקורדו! אני לא יכול לרוץ יותר!" צווח סקייב בקול רם ככול שהיה יכול, קול שלא עלה הרבה על טון דיבור רגיל. "סקייב?" נשמעה הצעקה בקולו הרם כרגיל של סקורדו. סקייב שמע את הצליל של הצעדים שמתקרבים עליו ברשרוש של דריכה על עלים יבשים, צליל שליווה את התאומים במהלך את דרכם ביער. "מה קרה , סקייבון?" שאל סקורדו, לא מבזבז אף אפשרות להציק לסקייב. "אני, לא, יכול, לרוץ, יותר" אמר סקייב בין התנשמויות חלושות. "בוא ננוח…" אמר סקייב בקול חלש. "נו, סקייבון, רק עוד 50 מטרים!" אמר סקורדו ותפס את הנחש מחמד, שמו הוא צ'איי. "צ'איקה!" קרא סקורדו לנחש הקטן. למרות הכול, כרגיל צ'איי לא הלך אחריי סקורדו, וסקורדו חזר לקחת אותו, נו, בוא צ'א-" התחיל להגיד, אבל צווחה חדה קטעה את מילותיו. "סקורדווווו!" קרא סקייב בפחד מעושה בדאגה. "סקייב – קייב – קייב – קייב – קייב…" נשמעה צעקה, בעוד ההד גורם לה להשמע חזקה מהרגל וארוכה מהרגיל. "אתה חיי, סקורדו?" שאל סקייב בקול חלש, אבל ההד הגביר גם אותה. "כן, רד למטה! זה קצת כואב, אבל זה לא מזיק!" אמר סקורדו לסקייב קול חזק. סקייב התחיל לגשש את דרכו למטה, ומצא את מה שסקורדו פספס, פס עץ דק, דמוי סולם. אבל הוא איבד את אחיזתו בסולם, וצנח, מטה, מטה ומטה.